כמה דתימר תמן דבר שיש ב רוח חיים וכו'. כבר בארתי לזה במקומו בפ"ב דע"ז בהל"ג ד"ה ותשמע מינה שחט בה סימן אחד דהאי אתיא כי הא דכי אתא עולא אר"י דהתם בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ד) אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וכו' אבל המסקנא היא כדמסקינן בפרק ב' דחולין וזכרתי לעיל דבכהאי גווגא דוקא עכו"ם אוסר דבר שאינו שלו אבל ישראל לחבירו לצעוריה הוא דמכוון וכן הוא בד"א דהמסכך וכו' ודמיא ממש לדינא דהתם דאין האיסור נראה וכן לא מעורב ממש בההיתר ולא דמיא לשאר איסורין שבתורה במקום דנראה האיסור או מעורב בההיתר וזהו עיקר החילוק שביניהן גם שם בארתי דדעת הרמב"ם כמסקנא דחולין וכי היכי דלא תיקשי דבריו שבהל' ע"ז ושבהל' שחיטה אהדדי וע"ש:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · פרק 7 · הלכה 3 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 397e1e4d250e317ca2f6edfcf905bd12e539d2ebe9a3204341586117261cca4c