ב"ה כ' דנענוע דרבנן ואזלינן ביה לקולא וא"צ לכל רוח ג' פעמים הולכה וג' פעמים הובאה אלא בין הולכה והובאה ג' פעמים לכל רוח וכתב עוד מנהג אבותינו מוליך ומביא מעלה ומוריד בלבד מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו והמושל בב' מושל בארבע והמוליך לצפון ולדרום דעת חיצונית הוא והרא"ש ז"ל כתב והעולם לא נהגו כן אלא מוליכין לד' רוחות העולם ומנהג כשר הוא הקצרה יד ימיננו להודות למי שארבע רוחות שלו ומנהג אחר הוא חצוני והראשון שהנהיג כן היה נראה לו שהמוליך והמביא בד' רוחות [נראה כעושה שתי וערב] וזה אינו דאדרבא כשמוליך ומביא לארבע רוחות ואח"כ מעלה ומוריד [הוא הנראה כשו"ע כי ד' קצוות יש לו אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד] יש לו ו' קצוות כתב בה"ג הולכה והובאה הוא הנענוע וא"צ נענוע שדרה וכ"כ גאון ז"ל שא"צ נענוע שדרה ועלין שלא אמרו אלא כדרך שאמרו בתנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד:
לשון ריא"ז
אע"פ שיוצא בנטילתו מצוה להניפו ולנענע בו כיצד הוא עושה מוליך ומביא כנגד ארבע רותות העולם מעלה ומוריד כנגד שמים וארץ כלומר מצוה היא זו לשם אדון כל העולם ובשעה שמוליך צריך לנענע ג"פ בהולכה ובהובאה וכן בעליה וירידה וזה מבואר בתלמוד ארץ ישראל:
לשון ריא"ז
אע"פ שיוצא בנטילתו מצוה להניפו ולנענע בו כיצד הוא עושה מוליך ומביא כנגד ארבע רותות העולם מעלה ומוריד כנגד שמים וארץ כלומר מצוה היא זו לשם אדון כל העולם ובשעה שמוליך צריך לנענע ג"פ בהולכה ובהובאה וכן בעליה וירידה וזה מבואר בתלמוד ארץ ישראל: