ורב סעדיה כתב שמקיפין מיד אחר קריאת ההפטרה בעוד הספר על התיבה ומנהג טוב הוא כדי שלא להוציא הספר שלא לצורך כיון שאין קורין בו אלא שאין נוהגין כן וסדר ההקפה כתב רבינו האי בכל יום ב' פעמים א' לימינו וא' לשמאלו וביום ז' ג"פ לימינו וג"פ לשמאלו וא' לימינו ואין נוהגין כן עתה אלא בכל יום אחד לימינו ובשבת אין מקיפין כיון שאין לו לולב וכתב רב שרירא גאון שאין לו לומר הושענא מפני התינוקות שישמעו שאומרים בשבת כמו בחול ויבואו גם ליטול הלולב אבל כשאין אומר הושענא מתברר להם ונראה דכיון שאין מקיפין בשבת מתברר להם במה שאין מקיפין וא"צ למנוע מלומר הושענא וכ"כ ב"ה:
לשון ריא"ז
אע"פ שמצות לולב ז' ימים כמו שביארנו בזמן הזה אינו נוטל אלא ו' ימים שאין נוטלין אותו בשבת לעולם ואפי' אם חל שבת ביום טוב ראשון שמצותו מה"ת גזירה שמא יוליכנו אדם אצל מי שבקי בהלכותיו ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר. בזמן שבהמ"ק קיים היו נוטלין שם ערבה אחרת חוץ מהערבה של לולב ודבר זה הלכה למשה מסיני. בכל יום היו מקיפין בהן את המזבח שלש פעמים ומנענעים בהן ואומרים אנא ה' הושיעה נא וביום השביעי היו מקיפין את המזבח ז' פעמים. יש מקומות שנוהגין להניח התיבה באמצע הכנסת ולהקיף אותה זכר למקדש יש מקומות שנוהגין להקיף בס"ת. בגבולין אין נוטלים את הערבה אלא ביום ז' בלבד וכך אנו עושין בזמן הזה:
לשון ריא"ז
אע"פ שמצות לולב ז' ימים כמו שביארנו בזמן הזה אינו נוטל אלא ו' ימים שאין נוטלין אותו בשבת לעולם ואפי' אם חל שבת ביום טוב ראשון שמצותו מה"ת גזירה שמא יוליכנו אדם אצל מי שבקי בהלכותיו ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר. בזמן שבהמ"ק קיים היו נוטלין שם ערבה אחרת חוץ מהערבה של לולב ודבר זה הלכה למשה מסיני. בכל יום היו מקיפין בהן את המזבח שלש פעמים ומנענעים בהן ואומרים אנא ה' הושיעה נא וביום השביעי היו מקיפין את המזבח ז' פעמים. יש מקומות שנוהגין להניח התיבה באמצע הכנסת ולהקיף אותה זכר למקדש יש מקומות שנוהגין להקיף בס"ת. בגבולין אין נוטלים את הערבה אלא ביום ז' בלבד וכך אנו עושין בזמן הזה: