שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 8 · הלכה 1 · Integer 8

לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא דמורייסא דציפרין. — פי' תומנתא היא שמינית הקב דהיינו חצי לוג, וכפי הנודע שבעה לוגים וחומש הלוג ממדה מדברית נעשו במדה ציפורית חמשה לוגין ולפי מה שאבאר למטה היה אצלם מדה של לח גדולה בשליש ממדה של יבש, ותומנתא דהכא היא מדת לח ונמצא דחצי לוג ממדת לח של ציפורי מחזיק לוג שלם מדברי ועוד יתר משהו וכאן לא דק פורתא ולחומרא לא דק.

תני חצי שמינית טברנית הישנה. — פי' שמינית היא שמינית הקב דהיינו חצי לוג וחצי שמינית היא רביעית הלוג ומדה ישנה של טבריא היתה כמדה של תורה. וע' בבלי פסחים ק"ט א' ומ"ש בחלה פ"ב ה"ו, עמ' 126.

אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. — הנה בבבלי פסחים ק"ט א' איתא דשיעור רביעית הוא אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים ומחצה וחומש אצבע, והחשבון מכוון מאד ע"פ שיעור מקוה שהוא אמה על אמה ברום שלש אמות והוא מחזיק ארבעים סאה וע"ש בפרש"י ורשב"ם והרי שיעור הבבלי יתר משיעור הירושלמי בשליש פחות משהו. וכבר התפלאו על סתירה זו בתוספות שם וגם השתדלו לקרב את המרוחקים בזרוע לומר שבבבלי שיערו באצבעות מדבריות ובירושלמי באצבעות ציפוריות ע"ש, אבל אין זה מחוור דאמת הוא שהוסיפו על המטבעות (בכורות נ' א') ועל המדות (עידיות פ"א מ"ב) אבל לא מצינו בשום מקום שהוסיפו על האצבעות ומלבד זה דחוק הוא להוסיף על הדבר הנראה וביד כל אדם יחתום, לכן נראה דהירושלמי חולק על הבבלי בשיעור רביעית של תורה, שדעת הירושלמי היא דזה ששנינו בכלים רפט"ו ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ה"פ דמדה של יבש היתה עשויה קטנה ממדה של לח בשליש אלא שאם ממלאין את המדה של יבש בגודשה אז היא מחזקת כמדה של לח שא"א למלאותה בגודש וכעין זה במנחות צ' א' כל מדות שבמקדש היו נגדשות וע"ש בפרש"י, והנה אותו כלי שמחזיק ארבעים סאה בלח הוא עצמו מחזיק כוריים כשממלאין אותו ביבש ובגודש וכמו שאמרו בבבלי עירובין י"ד ב' "ש"מ האי גודשא תילתא הוי" והמכוון כמו שביארנו, והא דאיתא עוד בעירובין שם "והא כתיב מחזיק בתים שלשת אלפים ההוא לגודשא" ה"פ דים של שלמה היה מחזיק שני אלפים בתים כדרך מדידתן בגודש אבל כשנמדוד את הבתים מחוקים יחזיק שלשת אלפים בתים דהגודש הוא שליש וכמו שנתבאר (וכביאור הזה מצאנו גם בחות יאיר סימן קע"ב ע"ש) ובזה מתישבת קושית הרש"א בעירובין שם ע"ש. עוד שנינו בכלים פי"ז מי"א מדת הלח והיבש שיעורן באיטלקי זו מדברית, והנה שיטת הבבלי היא שמדת הלח או מדת היבש בגודש (ששניהן שיעור אחד הוא כמו שנתבאר) היא עצמה איטלקית ומדברית וכבר אמרו בבבלי פסחים שם וכן בירושלמי עירובין פ"א ה"ה דאמה על אמה ברום ג' אמות מחזיקין מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש לפ"ז נמצא מדת הרביעית אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע בצמצום אבל שיטת הירושלמי היא דמדה איטלקית או מדברית היא מדת היבש כשהיא מחוקה שהיא פחות שליש ממדת הלח ולפ"ז תהיה שיעור גובה מדת הרביעית פחות שליש משיעור הבבלי דהיינו בגובה אצבע ומחצה ושלש עשיריות אצבע בצמצום וזה פחות מעט משיעור הירושלמי באחד משלשים באצבע כי הירושלמי תפס חומש אצבע במקום שלש עשיריות אצבע כדי לקצר ולחומרא לא דק.
ועוד יש לומר באופן אחר וקרוב לראשון שלדעת הירושלמי היו רגילים למדוד את היבש בסאים קטנות מחוקות שמחזיקות שליש פחות ממדת הסאה של לח ואותו מקום שהוא מחזיק מ' סאה של לח הוא עצמו מחזיק ששים סאה של יבש ושיעור רביעית של איטלקי או של מדברית היא לפי חשבון של סאה ביבש וגובה הרביעית יעלה ג"כ כפי חשבון הירושלמי הנ"ל.