שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 20 · הלכה 5 · Integer 2

א"ר ינאי קרוח קריחה קפוח קפיחה כו'. — צ"ל: קרוח קריחה (פי' אמרי אינשי דזה שיש לו קרחה בראשו קורחין ממנו גם מקצת השערות שנשתיירו בראשו כדי שיהא קרח בכולו) קפוח קפיחה (פי' זה שנתקפח מליסטים לוקחין ממנו גם המקצת שנשאר אצלו) שפוך צנינים על מאן דקרירי ליה (פי' ששופכים מים צוננים על האיש שנתקרר) נפיל ביתא על מגיר (פי' שכינו כמו "מגיר הוה" בחגיגה פ"א סוה"ז) רויח עליה (פי' אחר שנפל בית שכינך ואין הגבול שבינך לבינו ניכר הרחב את גבולך וקח משל שכינך וכענין שאמרו בבבלי ב"ק צ"ב א' "בתר עניא אזלא עניותא". וכל אלה משלים הרגילין בפי העם וכן כאן החמירו על העני שאין לו כר או סדין ליתן מבעוד יום על הקש שאסור לו לנענע את הקש והוא מוכרח לשכוב עליו כמו שהוא בלי נענוע וכמו שמפרש ר' חייא) תני ר' חייא הדין דין לעני (פי דין זה אינו אלא לעני שאין לו כר או סדין). והתני מודין כו' (פי' מילתא באפי נפשה היא וקאי על הא דתנן מכבש של בעלי בתים מתירין ומקשה מברייתא דחותמות שבקרקע אין מתירין בשבת) ומתירין וחותכין ביו"ט בשבת מפקפקין כו' הדא אמרה מכבש לא עשו אותו כקרקע א"ר יוסי מתניתא לא אמרה כן ושל כובסין לא יגע בו.