ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו כו'. — צ"ל: תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו (פי' אם חייב על כל שבת ושבת) בדא תנינן מלאכות הרבה כו' (פי' דא"כ מה נ"מ במה שעשה מלאכות הרבה) רבא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו (וכעין זה בכריתות ט"ז א' שרבה אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלן אלא שהבבלי שם איתא דר' חסדא חולק ואומר בזדון מלאכות ושגגת שבת שאלן, ומ"מ משמע דרבא דהכא דהיינו "רב בא" הוא רבה דבבלי. ועוד בשקלים פ"ב ה"א א"ר אבא ואפי' תימר בשומר שכיר נגנבו בליסטים מזויין אבדו במי שטבעת ספינתו בים ע"כ, ואותו ענין בבבלי ב"מ נ"ח א' בשם "רבה". וכן בירושלמי יבמות פי"ב ה"א ר' בא ר' יהודה בשם רב אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל כו', ואותו ענין בבבלי שם ק"ב א' "רבה אמר ר' כהנא אמר רב". וצ"ל בירושלמי שם "רב בא" מפני שהוא מאמוראי בבל אבל "רבי בא" דירושלמי הוא "רבי אבא" דבבלי שעלה לא"י ונסמך שם כנודע) בדא תנינן כו' ר' זעירא בשם ר' חסדא ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה לא הודי ליה (פי' אם הודה ר"ע לר"א או לא) כו' הדא אמרה לא הודי ליה. הא ר' בא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הודי ליה כו' מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת (פי' ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה) כו' חייב על כל העלם והעלם (פי' אם נודע לו בין כל שבת ושבת שהיא מלאכה שחייבין עליה כרת) מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה (ומה דאיתא בינתיים כאן "מן מה דלא מתיב לה" מיותר ונשתרבב כאן מראש העמוד שלאחריו) כו' בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף ר"א יודה כו' ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף ר"ע יודי כו' ויתיבניה ר"א כו' הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודה לי שהוא חייב כו' היא הדא היא הדא הא ר' זעירא בשם ר"ח ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו כו' שתים שאלו שוגג בשבת ומזיד במלאכות שיהא חייב על כל או"א (פי' על כל שבת ושבת) מזיד בשבת ושוגג במלאכות לעשות את התולדות כעיקר (פי' אם הוא חייב על תולדה במקום אב) כו' דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחת מהו כו' שבתות הרבה הדא הוא שוגג בשבת ומזיד במלאכות הא ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו ויש אדם מתחייב על הזדון (פי' ולדברי ר' בא פשט לו ר' אליעזר שחייב על כל שבת ושבת כדמוכח לעיל דפשטינן דלא הודה ר"ע בדין זה) כו' את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת (פי' על כל מלאכה ומלאכה) אית ליה לר"א הנה לחייב על כולהון אחת אשכח תני בשם ר"א גדול שנשבה בין הגוים (פי' ונשתהה אצלם זמן מרובה עד ששכח עיקר שבת) חייב על כולן אחת (פי' בשוכח כל עיקר שבת וכן מבואר למעלה בעמוד א' דלר"א אפי' ידע עיקר שבת ואח"כ שכחו אינו חייב אלא אחת על כולן. וע"ל פ"ב מתני' ב' דף ה' ע"א, אבל ביודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת ועל כל מלאכה ומלאכה) מה בין מזיד בשבת כו'.
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 1 · Integer 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7980314f9aa37678522acf6d751f82e4a99bc8089b806c7e97ca6056577f9d4f