בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א. — פי' שבע"ז פ"א סוה"א נחלקו כעין מחלוקתן כאן באומנים ישראל שהיו עושין עם הגוי בימי אידיהן, ובאבל היינו הא דתניא באבל רבתי פ"ה ה"ח הפועלים שקיבלו מלאכה לעשות בתוך ביתו (פי' של אבל) אסור בתוך בתיהם מותר ר' שמעון בן יוחי (צ"ל: בן אלעזר כמבואר כאן וכן הגיה הגר"א בהגהותיו שם) אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור שכר הקבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר ע"כ וזה ג"כ כעין מחלוקתן כאן ודין שלשתן שוה.
ודע שבה"ג הלכות אבל כתוב כלשון הזה: "ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א" הנה סתם דבריו בחותם סגור ולא נודע על איזה הלכות נתכוין ואין לומר שנתכוין על אותן הלכות הנ"ל דירושלמי שהרי מחלוקתן לענין שבת הוא בירושלמי שבת פ"א ולא בפרק כלל גדול ועוד כי לא נמצא בפרק כלל גדול שום הלכה מרשב"א כ"ש בספר יד מלאכי, וגם כי מחלוקתן לענין שבת ואבל לא נמצא בה"ג כל עיקר.
וראיתי לרמב"ן בספר תורת האדם ענין איחוי הקרע שהעתיק ממו"ק כ"ו ב' וכלן רשאין להפכו למטה ולאחותו רשב"א אוסר באיחוי כו' וכתוב בה"ג בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א ובהן סמך רבינו ז"ל (הוא הרי"ף ז"ל כנודע) בהלכותיו ודבר זה מצאתי אותו בירושלמי ע"כ, וכ"כ הרמב"ן במלחמותיו מו"ק שם ומובא בב"י יו"ד סימן ש"מ ורואין אנו שדעת הרמב"ן היא שבה"ג נתכוין לאותן ההלכות שבירושלמי וכבר נתבאר שאינו כן; גם מה שחשב הרמב"ן שהירושלמי ובה"ג רמזו באבל למחלוקת רשב"א וחכמים באיחוי הקרע הוא פלא בעיני שהרי לא מצאנו מחלוקתן של רשב"א וחכמים באיחוי הקרע לא בירושלמי ולא בה"ג ואיך יעלה על הדעת שיקבעו הלכה בדבר שלא הזכירו את שמותן, ויותר נכון לפי שיטת הרמב"ן לומר שנתכוונו על מחלוקת רשב"א וחכמים בדין קריעה במו"ק כ"ב ב' דחכמים אמרו אחד האיש ואחד האשה ורשב"א אומר אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון, ומחלוקת זו איתא נמי בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח וכן בה"ג הלכות אבל (ובטור יו"ד שם פסק גם בזה הלכה כרשב"א אפשר שלדעתו בכל הלכות אבל פסק בה"ג כרשב"א) אבל כבר בררתי היטב על מה נתכוין הירושלמי בהלכה כרשב"א באבל ואין לפקפק כלל בזה.
ודע שבה"ג הלכות אבל כתוב כלשון הזה: "ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א" הנה סתם דבריו בחותם סגור ולא נודע על איזה הלכות נתכוין ואין לומר שנתכוין על אותן הלכות הנ"ל דירושלמי שהרי מחלוקתן לענין שבת הוא בירושלמי שבת פ"א ולא בפרק כלל גדול ועוד כי לא נמצא בפרק כלל גדול שום הלכה מרשב"א כ"ש בספר יד מלאכי, וגם כי מחלוקתן לענין שבת ואבל לא נמצא בה"ג כל עיקר.
וראיתי לרמב"ן בספר תורת האדם ענין איחוי הקרע שהעתיק ממו"ק כ"ו ב' וכלן רשאין להפכו למטה ולאחותו רשב"א אוסר באיחוי כו' וכתוב בה"ג בכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהן הלכה כרשב"א ובהן סמך רבינו ז"ל (הוא הרי"ף ז"ל כנודע) בהלכותיו ודבר זה מצאתי אותו בירושלמי ע"כ, וכ"כ הרמב"ן במלחמותיו מו"ק שם ומובא בב"י יו"ד סימן ש"מ ורואין אנו שדעת הרמב"ן היא שבה"ג נתכוין לאותן ההלכות שבירושלמי וכבר נתבאר שאינו כן; גם מה שחשב הרמב"ן שהירושלמי ובה"ג רמזו באבל למחלוקת רשב"א וחכמים באיחוי הקרע הוא פלא בעיני שהרי לא מצאנו מחלוקתן של רשב"א וחכמים באיחוי הקרע לא בירושלמי ולא בה"ג ואיך יעלה על הדעת שיקבעו הלכה בדבר שלא הזכירו את שמותן, ויותר נכון לפי שיטת הרמב"ן לומר שנתכוונו על מחלוקת רשב"א וחכמים בדין קריעה במו"ק כ"ב ב' דחכמים אמרו אחד האיש ואחד האשה ורשב"א אומר אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון, ומחלוקת זו איתא נמי בירושלמי מו"ק פ"ג ה"ח וכן בה"ג הלכות אבל (ובטור יו"ד שם פסק גם בזה הלכה כרשב"א אפשר שלדעתו בכל הלכות אבל פסק בה"ג כרשב"א) אבל כבר בררתי היטב על מה נתכוין הירושלמי בהלכה כרשב"א באבל ואין לפקפק כלל בזה.