ממה שרבו שובעה אינון כו'. —צ"ל: מה שרבו שובעה אינון (פי' בפרק זה במשנה ואלו הן: א) לא ישב אדם לפני הספר, ב) מפסיקין לק"ש, ג) לא יצא החייט, ד) ולא יפלה את כליו, ה) ולא יקרא לאור הנר, ו) החזן רואה כו', ו-ז) לא יאכל הזב) ואילין אינון חורנייתא מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי, כל המטלטלין מביאין את הטומאה (ומה שבינתים מיותר דלא יאכל הזב הוא מן השבעה שבפרקין שמָנה כבר) כו' אף גידולי תרומה (פי' והן כולן י"א דברים1) פי' ועל ששה דברים שורפין את התרומה נחשבין לששה ולאו דוקא שתקנו לשרוף ספקות אלא שגזרו לתלות אבל בזמן מרובה אח"כ כשהיו הסנהדרין באושא או גזרו עליהן שריפה כדאיתא בפסחים פ"א ה"ו ובבלי דמכילתין ט"ו ב' אבל ב"ש וב"ה גזרו עליהן לתלות וכאן תפסו לשון המשנה בטהרות פ"ד מ"ה ולאו דוקא, וכל זה היה בהעלם מבעל דד"ו ח"א צד 598 שכתב שהבבלי והירושלמי חולקין בזה. ועם השבעה שבפירקין הן י"ח) אילו שרבו ואילו הן שנחלקו אילין חמשא דמתניתן (פי' אין שורין דיו, אין נותנין אונין, אין פורשין מצודות, אין מוכרין לגוי ואין נותנין עורות) והשאר מן מה דתני ר"ש בן יוחי בו ביום גזרו על פיתן כו' ועל עדותן (פי' שאין נאמנין לעדות אשה אף כשהן מסיחין לפי תומן ע' יבמות פט"ז מ"ה ובניר כתב בשם חכם אחד דצ"ל "ועל עדיהן" דהיינו שאסור לשאת ולתת עמהן לפני ימי חגם ע' ריש ע"ז) ועל מתנותיהן (פי' שאם יתנו זרוע ולחיים וקיבה מן בהמתן ששחטו לא יקבלו מהן אף להאכילן לכלבים) כו' ועל ביכוריהן (פי' שאם הביאו ביכורים מפירות שדותיהן לא יקבל הכהן מהן והנה ר"ש בן יוחי מונה כאן י"ח דברים אלא ששחיקה חילקא וטיסני הן ענין אחד נשארו ט"ז דברים ומהן יש ג' דברים שכבר נחשבו בין י"ח דבר שגזרו עליהן למעלה והן פיתן גבינתן ובנותיהן ונשארו עוד י"ג דברים שלר"ש גזרו גם עליהן ולחכמים נחלקו עליהן ועמדו במחלוקתן מפני שב"ה לא הסכימו עליהן.
וכתב בב"י יו"ד סו"ס קט"ו בשם סמ"ג שאמרו בספר העתים בשם ירושלמי פ"א דשבת כו' תני רשב"י אומר בו ביום גזרו על פתן ועל שמנן כו' וחמאותיהן ויש ירושלמי שאין שם חמאותיהן ע"כ וכל זה איתא גם בהג' מיימוניות להלכות מאא"ס פ"ג אות למ"ד אלא דשם איתא "בשם ספר העיטור" והוא ט"ס וצ"ל "העתים", והנה לפנינו בירושלמי חסר "שמנן וחמאותיהן" ובראב"ן דף ס"ב העתיק רק "שמנן" וחסר "חמאותיהן", ובמנהיג הלכות חלב וחמאה של גוים סימן קל"ד כתב בשם ירושלמי דאין מעמידין דחשיב י"ח דברים וחשיב חמאה בהדייהו וכ"כ הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן יו"ד ולפנינו גם באין מעמידין ליתא כנוסח זה. ומ"מ יש רמז לנוסח זה בחילופי מנהגים שבסוף ספר יש"ש ב"ק סימן יו"ד דשם איתא בני א"י אוסרין חמאה של גוים מפני ג' דברים מפני חלב שחלבו גוי ומשום בישולי גוים ומשום חלב טמא בני בבל מתירין חמאה של גוים שאינו מקבל טומאה ע"כ וזה מובא גם במנהיג שם ובמרדכי ע"ז פ"ב ויש להגיה במקום "בישולי גוים" שאין לו מובן "גיעולי גוים" ובני בבל לא חשו לגיעולי גוים כדאיתא בבבלי ע"ז ל"ט ב' "אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר" וגם משום חלב טמא לא חשו כמו שאמרו שם ל"ה ב' חלב טמא אינו עומד, והטעם שנתנו עוד משום חלב שחלבו גוי אינו אלא משום חשש עירוב חלב טמא ולפ"ז אין לבני בבל שום איסור לחמאה של גוים, והנה לפי נוסח הקדמונים שגרסו בירושלמי גם חמאותיהן צ"ל דיין וחומץ נמנין שניהן לאחד משום דאיסור החומץ אינו אלא מפני שהיה בתחלתו יין).
וכתב בב"י יו"ד סו"ס קט"ו בשם סמ"ג שאמרו בספר העתים בשם ירושלמי פ"א דשבת כו' תני רשב"י אומר בו ביום גזרו על פתן ועל שמנן כו' וחמאותיהן ויש ירושלמי שאין שם חמאותיהן ע"כ וכל זה איתא גם בהג' מיימוניות להלכות מאא"ס פ"ג אות למ"ד אלא דשם איתא "בשם ספר העיטור" והוא ט"ס וצ"ל "העתים", והנה לפנינו בירושלמי חסר "שמנן וחמאותיהן" ובראב"ן דף ס"ב העתיק רק "שמנן" וחסר "חמאותיהן", ובמנהיג הלכות חלב וחמאה של גוים סימן קל"ד כתב בשם ירושלמי דאין מעמידין דחשיב י"ח דברים וחשיב חמאה בהדייהו וכ"כ הרשב"ץ בתשובותיו ח"ג סימן יו"ד ולפנינו גם באין מעמידין ליתא כנוסח זה. ומ"מ יש רמז לנוסח זה בחילופי מנהגים שבסוף ספר יש"ש ב"ק סימן יו"ד דשם איתא בני א"י אוסרין חמאה של גוים מפני ג' דברים מפני חלב שחלבו גוי ומשום בישולי גוים ומשום חלב טמא בני בבל מתירין חמאה של גוים שאינו מקבל טומאה ע"כ וזה מובא גם במנהיג שם ובמרדכי ע"ז פ"ב ויש להגיה במקום "בישולי גוים" שאין לו מובן "גיעולי גוים" ובני בבל לא חשו לגיעולי גוים כדאיתא בבבלי ע"ז ל"ט ב' "אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר" וגם משום חלב טמא לא חשו כמו שאמרו שם ל"ה ב' חלב טמא אינו עומד, והטעם שנתנו עוד משום חלב שחלבו גוי אינו אלא משום חשש עירוב חלב טמא ולפ"ז אין לבני בבל שום איסור לחמאה של גוים, והנה לפי נוסח הקדמונים שגרסו בירושלמי גם חמאותיהן צ"ל דיין וחומץ נמנין שניהן לאחד משום דאיסור החומץ אינו אלא מפני שהיה בתחלתו יין).