שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 3 · Integer 3

מתניתין ג' א"ר שמעון בן חלפתא ולא מחלזון שמענו וחלזון יש לו כו'. —צ"ל: ולא מאלים שמענו ואלים יש להן גידים ועצמות (וכ"ה בבבלי ק"ז ב', ואין לגרוס כאן "חלזון" שהרי לדעת הירושלמי לא היתה במדבר צידת חלזון וצביעת תכלת כי לשיטת הירושלמי הוציאו ממצרים תכלת וארגמן ותולעת שני מוכנים ולא צבעו אותן במדבר כדמוכח לקמן פ"ז ה"ב דף יו"ד רע"ג דשם שאלו מה צביעה היתה במשכן והשיבו שהיו משרבטין בבהמה בעורות אלים מאדמים וכ"כ בשירי קרבן שם; ועו"ש ה"ג דלמ"ד דתחש לא צדו אותו במדבר לא היה צידה במשכן; ועו"ש ה"ב למדו את הקשירה במשכן; מתופרי יריעות או מאורגי יריעות או ממיתרי המשכן ולא הזכירו את החלזון בכל אלה. ואיתא בשמות רבה סו"פ ל"ג וכשבא משה אמר להם שיעשו המשכן יש מהם שהביא מעצמו ויש מהן שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' וע"ש בידי משה ויפ"ת אבל שיטת הבבלי ע"ד ב' דקשירה נלמדת מציידי חלזון, והענין תמוה דהיכן מצאו את החלזון במדבר כדי לצודו וכבר נשאל על זה הרדב"ז בשו"ת ח"ב סימן תרפ"ה ומה שהשיב שם שהחלזון מצוי בים בחלקו של זבולון כדאיתא בבבלי מגילה ו' א' ואין בין ים סוף להר סיני אלא דבר מועט והיו הולכין לים סוף וצדין אותו יעו"ש אין לו יסוד כל עיקר שמעולם לא היה ים סוף בחלקו של זבולון והים סוף רחוק מחלקו של זבולון כרחוק צפון מדרום, גם כי צידת החלזון לא היה בים סוף רק בים הגדול כדמשמע בספרי ברכה פיסקא שנ"ד ובבלי שבת (כ"ו א') "ציידי חלזון מסולמא דצור עד חיפה", וידוע דצור וחיפה הן על שפת הים הגדול שהוא היה גבול חלק זבולון כ"ש בכפתור ופרח פי"א והאריך בזה בביאור רד"ל לפר"א פי"ח; ושם נתקשה על מה שכתב הרמב"ם בפ"ב ה"ב מציצית דהחלזון מצוי בים המלח, אבל נעלם מהרד"ל ז"ל שהרמב"ם מכנה לים הגדול "ים המלח" כדמוכח ממה שכתב הרמב"ם בהשלמת פירוש המשנה שלו. וראיתי בק"ע שכתב לפי נוסח שלפנינו דכינה יש לה גידים ועצמות וחלזון אין לו גידים ועצמות, והוא הפך המורגש והמפורסם וכתב עוד בק"ע דהצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת משום צידה הנה תפס שיטת הבבלי ע"ה א' ולא כן שיטת הירושלמי לקמן פ"ז ה"ג אלא שחייב אחת משום נטילת נשמה ע"ש). תני כל דבר שאין לו גידים כו'.

ר' יוסי ב"ר בון בשם רב זביד אחת לז' שנים כו'. —צ"ל: ריבר"ב בשם רב אחת לז' שנים כו' קומקמה מתעביד ארפד ארפד מתעביד שד (כן העתיק בספר חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סימן תתתתרס"ג) ממוחא דרישא מתעביד עקרב ודמעיא סממי (כן העתיק ר' חננאל בב"ק ט"ז א' וע' בבלי דמכילתין ע"ז ב') תולעתא דסוסיא מתעבדא אורדענייא (פי' צפרדע) דתורתא כו'.