גמ' הפורע שטר חוב של חבירו שלא מדעתו תפלוגתא. אם נימא דפלוגתא דחנן ובני כ"ג היא כדפליגי במתני' ולחנן איבד מעותיו ולבני כ"ג חייב לשלם לו:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אמר רבי יוסי. לא היא דבהא אפילו בני כ"ג מודו דאינו חייב לשלם לו דטעמייהו דבני כ"ג תמן במתני' מפני שלא עלתה על דעת שתמות אשתו ברעב ומחויב הוא לפרנסה ולפיכך חייב לשלם:
ברם הכא. בבעל חוב יכול הלוה לומר מפייס הייתי למלוה והוא מחיל לי ומי הרשך לשלם לו:
הגע עצמך דהוה גביה. מלוה משכון ובעל כרחו היה משל' לו:
ומשני מ"מ יכול הוא לומר הייתי מפייס לו שיתן לי גם המשכון לידי:
עד כדון. לא שמענו שהוא פטור אלא בב"ח שאינו דוחק את הלוה לפרוע כדקאמר מפייס הוינא ליה:
ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק. אם נימא נמי דאפ"ה אינו משלם לחבירו שפרע בשבילו:
שמעינן מן הדא. דתנן בפ"ד דנדרים המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ושוקל את שקלו מחצית השקל שחייב כל אחד מישראל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור יכול לשקלו בשבילו:
ולא שקל אין ממשכנין אותו. בתמיה דהרי הגזבר יכול למשכן אותו בשביל שקלו וכב"ח דוחק הוא ואפ"ה קתני דרשאי המדיר לשקול את שקלו:
הדא אמרה ואפי' בב"ח שהוא דוחק. פטור מלשלם לחבירו דכמבריח ארי מנכסיו בעלמא הוא דאי לאו הכי הא קא מהני ליה להמודר:
תדע לך שהוא כן. ועוד ראיה ממה דתנינן התם שהמדיר מקריב עליו קיני זבים כו' לא בשלא נתן לתוך ידו כלום כלומר לאו דטעמא משום דהמדיר לא נתן לתוך ידו של המודר כלום והיכא דלא מטי הנאה מהמדיר לידיה דהמודר לאו כלום הוא:
וכא. וה"נ טעמא הוא דהא לא נתן לידו כלום והילכך אפילו בב"ח דוחק פטור מלשלם לחבירו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 46ed3f9408d2e492aa31f4375fd4136a1b132bdcc702239285c06407bbbcdf56