פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 9 · Segment 2

גמ' יוציא מנה כנגד מנה. והשאר הוא גובה:

זה גובה וזה גובה. וכגון דאית ליה רווחא כדלקמן:

יליף ליה משוורים תמים. דתנן בפרק המניח שני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק ששמין במה שהזיקו של זה יותר על נזקו של זה ובאותו מותר משלם החצי אלמא היכא ששניהם נתחייבו זה לזה מנכין לו מה שהוא כנגד חובו ואינו גובה אלא המותר:

יליף ליה מרבנן דאדמון. דקאמרי זה גובה וזה גובה:

דרבנין דאדמו מודיי. ודחי לה הש"ס דשאני הכא ורבנן דאדמון נמי מודו אם זה נתחייב יותר לזה מנכין לו חובו ואינו גובה אלא המותר:

ואלא בגין דתנינן אדמון אומר. כלומר דהכא מילתא אחריתא היא שטוען על השטר דמזויף הוא שאילו חייב הייתי לך כיצד לוה ממני לפיכך קאמרי חכמים דזה גובה וזה גובה וטענתו אינה טענה וכדמוקי לה בבבלי דלוה ממנו ביומא דמשלם זמניה דאדמון סבר לא עביד איניש דיזיף ליומא ורבנן סברי עביד איניש דיזיף ליומא אבל מודו חכמים שאם שניהם מודים שאמת הוא וחוב האחד יותר על חבירו שמנכין לו כנגד חובו ומגבין המותר:

מחל של מאתים במנה. אחד ומנה השני לא מחל ועכשיו שניהם שוין:

שכבר יצא. כלו' כבר יצאו זה בזה:

אותו. מנה שמחל אינו גובה והשאר גובה:

ושל מנה. זה שהוא של מנה לא כתב חובו בשטר אלא מלוה על פה הוא:

שכבר יצא מנה כנגד מנה. ובעל השטר אינו גובה אלא מנה:

אותו שכתב גובה. כל שטרו היכא דיש לו יפוי כח:

ואותו שלא כתב אינו גובה. במקום יפוי כח דמלוה ע"פ הוא: