קריאה במקור

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

גמ' מלמד שאין האב זוכה. בקנס אלא בנתינה והה"ד בבושת ופגם דאיתקוש להדדי:

ר"ש אומר וכו'. היינו ר"ש ורבנן דמתני' ומפרש לה פלוגתייהו:

במגבה. משעה שהוא גובה הדבר תלוי שיהו שלו להורישו לבניו:

כמעשה ב"ד. כפסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה כהאי דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו:

כמלוה. דמשעת העמדה בדין הקנס מלוה מן התורה עליו:

גובה בעידית. כדמצינו במעשה ב"ד דגובה מן העידית כגון נזקין:

גובה בבינונית. כמלוה:

אין השביעית משמטתה. כשאר מעשה ב"ד דאין השביעית משמט משום דלא קרינן ביה לא יגוש כדתנן בפ"י דשביעית:

השביעית משמטתה. כשאר מלוה דכתיב שמוט כל בעל משה ידו:

הבכור נוטל פי שנים. בירושת קנס כבשאר ירושת אביו:

אין הבכור נוטל פי שנים. כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כדתנן בפ"ח דבכורות וכדאמרינן בבלי פ' יש נוחלין דף קכ"ד:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 46ed3f9408d2e492aa31f4375fd4136a1b132bdcc702239285c06407bbbcdf56