פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 6 · Segment 2

גמ' מעתה אין טענת בתולים כר"ג ור"א. מי נימא לדידהו לעוום היא נאמנת ומעתה לא משכחת לה טענת בתולים אליבייהו אלא אליבא דר' יהושע בתמי':

וחזר. רבי ירמיה ופתח פיתחא לנפשיה ואמר דמשכחת לה טענת בתולים אפילו לר"ג ור"א והיינו בשותקת ואינ' טוענת כלום דאז הוא נאמן לטעון עליה ולהפסידה:

ואפילו תימר. וקאמר סתמא דהש"ס דאפ"ת במדברת נמי משכחת לה טענת בתולים באומרת מצא בתולים ואיבד בידים דהות נאמן וכדמפרש טעמא לקמיה:

ותהא נאמנת. בכה"ג שהרי היא טווענת ג"כ ברי ואומרת בתולה שלימה נבעלתי:

לית יכיל. אין אתה יכול להאמינה דהא אמר ר"א לעיל דמצא פ"פ אסור לקיימה מספק שמא תחתיו זינתה ברצון וכיון שכן האמינוהו חכמים ג"כ לענין ממון להפסידה מכתובתה כיון שהוא טוען ברי פ"פ מצאתי:

הכא איתמר נאמנת כו'. ופריך מאי שנא דבהכחשה דמתני' אמרי ר"ג ור"א שהיא נאמנת ומ"ש בטוענת מצא ואיבד דאמרינן אינה נאמנת:

ומשני תמן. כלומר במשנתינו:

שניהן מודין שהפתח פתוח. שמודה לדבריו שפ"פ מצא אלא שהיא טוענת ברי משארסתני נאנסתי וטענתו אינה אלא שמא ולפיכך ברי שלה עדיף דאע"ג דקי"ל בעלמא ברי ושמא לא עדיף ברי שאני הכא דאיכא חזקה דגופה שהרי בתולה נולדה וכדפרישית במתני' וכן לענין איסורא לא נאסרה עליו דהא לא שווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא אבל במכחישתו בפ"פ ואומרת בתולה שלימה נבעלתי אי נמי בשותקת איהו נאמן כיון שטענתו ברי שפ"פ מצא ועל כה"ג אמרינן לעיל חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן לענין איסורא שאסור לקיימה דשווי' אנפשיה חתיכא דאיסורא: