פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' מסתברא. וקאמר הש"ס תסתיים דר"ל הוא דאמר במחלוקת ומוקי למתני' כר"מ כדמפרש ואזיל. דו פתר לה במעלה לה מזונות וכו'. דר"ל מוקי למתני' בפרקין דלעיל הלכה ה' המקדיש מעשה ידי אשתו כו' המותר ר"מ אומר הקדש ור"י הסנדלר אומר חולין ומפרש לה ר"ל התם דבמותר מחמש סלעין פליגי ולר"מ תיקלי מותר תחת המזונות ומעשה ידיה תחת מעה כסף והילכך אם מעלה לה מזונות אע"פ שאין נותן לה מעה כסף יכול הוא להקדיש המותר ולר"י הסנדלר איפכא:

ותנינן ואם אינו נותן לה וכו'. כדפרישית שם:

מעשה ידים שהן כמציאה. כלומר מציאתה ומעשה ידיה לבעלה דקתני במתני' במותר מעשה ידיה הוא דדמייא למציאה דלא שכיחא ומפרש נמי למתניתין דהכא במעלה לה מזונות מיירי והילכך מציאתה ומותר מעשה ידיה לבעלה והיינו כר"מ ולא כר"י הסנדלר ותסתיים דר"ל אמר במחלוקת:

אתא ר' יעקב. וקאמר בשם ר"ל ד"ה היא מתני' דלא מוקי לפלוגתייהו דר"מ ור"י הסנדלר בהכי אלא כהאי מ"ד בפרקין דלעיל דפליגי התם אם אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם או לא ודכ"ע מעשה ידיה תחת מזונות ומותר תחת מעה כסף ומתני' אפי' במעלה לה מזונות לבד מיתוקמה ומציאה טעמא אחרינא אית בה משום איבה כדאמר לקמן וד"ה היא:

הוי דעון דעון אית לר"ש בן לקיש. כלומר ש"מ דדיעות חלוקות הן ואמוראי נינהו אליבא דר"ל וכדאמר התם אהאי פלוגתא דמר מוקי לה הכי אליביה דר"ל ומר הכי: