פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 2

גמרא בין לרחק בין לקרב. לענין יוחסין פלוני כשר או פסול:

בין לאסור בין להתיר. כגון בעדות אשה פלונית נתקדשה או נתגרשה:

עד שלא נחקרה עדותן בבית דין. שלא העידו עדותן בב"ד א"נ שהיו חתומין על השטר ואין כתב ידן יוצא ממקום אחר יכולין לומר משקרין היינו ואין עדותן כלים:

עשו העדים החתומין על השטר. טעמא דמתני' מפרש כשכתב ידם יוצא ממקום אחר הרי הוא כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואינן נאמנין לומר אנוסים היינו או מבדין:

הן אומרים כתב ידינו הוא כו' לא מעלין ולא מורידין. בדיבורם ואין נאמנין לפוסלו הואיל ועדים מעידין על כתב ידן:

מתניתא אמרה כן כו'. דאם יש עדים שהוא כתב ידן אינן נאמנין וגי' זו קשה היא דפשיטא דאין נאמנין לפוסלו כדקתני מתני' בהדיא ומאי קמ"ל ר' יוסי ומצאתי בחידושי הרא"ה ז"ל דגרים הכי הן אומרים אין כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים כתב ידן הוא לא מעלין ולא מורידין במה שמכחישין כתב ידן ומיירי בשאינן מעידין זה על זה כרבנן במתני' דלקמן והוי להו כחד לגבי תרי והשתא ניחא דדייק ר' יוסי ממתני' כמו שאין נאמנין לפוסלו באומרים כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים כו' אם יש עדים אחרים כך אין דבריהם לא מעלין ולא מורידין להכחיש כתב ידן דלא תימא שאני במתני' דטעמא דאין כאן הפה שאסר קמ"ל דאין דבריהם כלום אם אחרים מעידין על כתב ידן: