פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 5

קידשה בחופה. ולא מקודם וכמו שאנו עושין:

לית ליה באילין קנסייא. כלומר אין כאן כל אלו החששות דאפי' זנתה קודם לא נאסרה עליו:

עבד לברתיה כן. שלא הניח לה להתקדש עד שעת החופה:

על דעתיה דר"א. דאמר דעיקר הטעם משום טענת בתולים ושואל הש"ס במקום שב"ד יושבין בכל יום אם נימא דתינשא בכל יום. א"נ לשון קושיא הוא דלר"א אמאי תני במתני' סתם נשאת ליום ד' ולא קאמר במקום שיושבין ב"ד בכל יום תינשא בכל יום לטעמיה דר"א ועיקר והיינו דפריך עלה ובמקום שאין ב"ד יושבין בכל יום כלומר שלעולם אין יושבין דאין להן קביעות זמן לא תינשא כל עיקר בתמיה אלא שלא לעקור כו' כלומר דניחא לן למימר דלעולם זמנו רביעי שלא לעקור זמנו כדמסיק:

ויעקור. ומה בכך הואיל ואין כאן טעמא דישכים לב"ד:

אף הוא אית ליה כהדא כו'. כלומר דלר"א נמי אית ליה לטעמא דב"ק דאמר משום ברכה אבל לא לעיקר הטעם אלא היכא דלא שייכא טעמא דטענת בתולים תקנו שלא לעקור זמנו ומשום עצה טובה דברכה:

ותינשא בראשון. על מתניתי' פריך דקתני נשאת ברביעי כדי שישכים לב"ד בחמישי ותנשא בראשון וישכים בשני:

אית דבעי מימר. סתם שלא לעקור זמנו של רביעי ולא מסיק לה כהא דאמרינן לעיל דס"ל נמי משום ברכה אלא דסמיך אהא דאמר לקמן כדי שיהא אדם מתקן צרכיו ג' ימים:

ואית דבעי מימר. כדאמרינן לעיל דס"ל כהדא דתני כו' דטעמא נמי משום ברכה והילכך תנשא ברביעי כדי שתבעל לאור חמישי: