גמ' בראשונה גזרו שמד ביהודה. כלומר טעם המנהג שביהודה מפרש דמחמת הגזירה בא להם מנהג הזה כדמסיק:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שיהא איסטרטיוס. ההגמון יבעול תחילה לבתולה בשעת החופה:
עוד היא נגררת. אחר בעלה ומשמטת עצמה מלהבעל לנכרי מתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה ומקפיד על כך שבעלה עוד בבית אביה בתחילה א"נ נגדרת גרסינן שגודרת עצמה מלהפקיר לזנות:
מכל מקום וכו'. דהרי על כרחה שתיבעל אח"כ להגמון ומאי הועילו בתקנתן:
אנוסה היא. בעילת ההגמון ודאי אינה אוסרה על בעלה שהרי אנוסה היא אלא שחששו אם תיבעל להגמון תחילה שמא תהא נגררת אחריו ותיבעל לו מרצונה לפיכך התקינו שיהא הארוס בועל אותה תחילה שתהא נגרר' אחריו:
כהנות מה היו עושות. מה תקנה לאשת כהן דאף אם נבעלות באונס נאסרו:
מטמינות היו. הכהנות עצמן מהם:
ויטמינו אף בנות ישראל. כיון שהיה יכולת בידם להשמט ולהטמין את עצמן למה להן שיפקירו עצמן אף בנות ישראל:
קול יוצא כו'. אחר שכולן יטמינו עצמן ולא ימצאו להפיק יצרם ולקיים גזירתם יוודע הדבר למלכות ולבסוף יחפשו וימצאו ואלו ואלו יתערבבו הכהנות ג"כ ונאסרות לבעליהן ולפיכך מוטב שיצא הדבר בהיתר ובתוך כך ינצלו הכהנות:
מה סימן להו. לידע שיש נישואין אצל יהודים ולבא:
קול מגרוס בעיר. קול רחיים של גרוסות שטוחנין חטים לסעודה הי' סימן להן משתה שם משתה שם:
בברור חיל. שם מקום:
שבוע הבן. מילה:
אע"פ כו'. השתא מסיק לה דמזה נתפשט המנהג שמייחדין אותן ביהודה דלא בטל המנהג מהם וכן אירע מעשה בכלתו של ר' הושעיה שנכנסה לחופה מעוברת מהארוס שבא עליה עודה בבית אביה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 46ed3f9408d2e492aa31f4375fd4136a1b132bdcc702239285c06407bbbcdf56