קריאה במקור

פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 13 · הלכה 2 · Segment 6

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

מאן תנא תיפול הנאה להקדש. דמדמי ליה איסור הנאה דקונמות כהקדש:

ר"מ היא. דאמר בברייתא דלקמן מועלין באסורות היינו קונמות כמו בהקדש:

מהו לחמם בו את ידיו. מי נימא דאסר עליו כל הנאות הבאות ממנו או דילמא לא אסר עליו אלא הנאת אכילה בלבד:

נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ותוספתא היא בפ"ב דנדרים ומייתי לה בבבלי שם דף ל"ה:

הככר זה הקדש. קונם ככר זה כהקדש שאסרה לכל כהקדש שהוא אסור לכל אדם:

מעל. דסבירא ליה לר"מ יש מעילה בקונמות:

לפיכך יש לו פדיון. דכיון דמיתסר אכ"ע כהקדש תפיס פדיונו כהקדש ויוצא לחולין:

עלי. לא אסרו אלא עליו ואם אכלו הוא מעל בו בטובת הנאה כפי טובת הנאה שיש לו בו שהרי יכול ליתנו לאחרים:

אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון. כיון דאחרי' לא מעלו לא אלים כהקדש למיתפס פדיונו:

לא אמר. השתא מסיק לפשוט הבעיא דלא אמר אלא אם אכלו מעל הא לחמם ידיו מותר:

כיני באומר לא אוכלנו. כלומר דלעולם לא תפשוט דאיכא למימר התם מיירי כן כגון שאמר בפירוש קונם עלי שלא אוכלנו ושלא אטעמנו ולא אסרו עליו אלא לאכילה:

עד כדון צריכה. אבל אנן קמיבעיא לן בנדר סתם מן הככר דאפשר בכה"ג אסר כל הנאותיו עליו ולא איפשיטא:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 46ed3f9408d2e492aa31f4375fd4136a1b132bdcc702239285c06407bbbcdf56