עד כדון דברים הבאים מחמת הביאה. עד כאן לא שמענו דזכתה התורה לאב אלא הני דחשיב במתני' שהן מחמת הביאה וטעמא שבידו למסרה למנוול ומוכה שחין:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חבל בה. אחר או סימא וכו' למי הוא משלם דהכא לא שייך האי טעמא דהא אי בעי חבל בה לא מצא חביל דאין אדם רשאי לחבול בבתו ועובר בה כעובר על חובל בחבירו משום לא יוסיף פן יוסיף:
רבי יוחנן אומר לאביה. כדמפרש במאי פליגי:
עד שתבגור. כמו עד לא עשה ארץ (משלי ח) כלומר אפילו קודם שתבגור מעשה ידיה שלה הילכך חבלה נמי שלה והיינו השבת שבטלה ממלאכה וכן הא דאפחתה מכספה:
מבגורה ואילך. מעשה ידיה שלה אבל מקודם מעשה ידיה לאביה הילכך חבלה נמי לאביה:
כ"ע מודיי שהן של עצמה. חבלה שהרי יצאת מרשות האב ומעשה ידיה שלה:
מתניתא כו'. תניא כוותיה דר"י ותניא כוותיה דר"ל כדמפרש ואזיל מתני' מסייע לר"י כו' וה"ג כמו שהוא בתוספתא החובל בבנו ובתו של חבירו של בתו נותנין לו מיד ושל בנו עושה לו בהן סגלה בבניו ובבנותיו קטנים של עצמו פטור מן הכל. של בתו יתן לו מיד דזכי ליה רחמנא אבל בבנו לא זכי ליה מידי:
סגלה. בפרק החובל מפרש מאי סגלה ס"ת וכן פליגי התם ר"י ור"ל בהאי פלוגתא דלעיל:
בבניו ובנותיו הקטנים שלו פטור. דחבלה שלו הוא וכרבי יוחנן:
אית מתני'. יש עוד ברייתא אחרת ורישא וסיפא דהתם מסייע לר"ל:
החובל בבתו קטנה ניזקה. דאפחתה מכספה שלה דלא זכתה לו התורה אלא דברים שהן מחמת ביאה והיינו כר"ל:
ופטור מן הבושת ומן הפגם. דבזה לא פליגי מידי שהוא של אב דהא אי בעי מסר לה וכו':
והשאר. השבת יעשה בהן סגלה עד שתגדיל והיינו נמי כר"ל דמעשה ידיה שלה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 46ed3f9408d2e492aa31f4375fd4136a1b132bdcc702239285c06407bbbcdf56