תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 4 · הלכה 6

משנה: הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶינּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

הלכה: הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית כול׳. וְיֵרֵד. כִּדְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים. שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה.

רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר מַתְנִיתָא. הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית לֹא יוֹרֵד בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲבָל אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. נָדַר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת. וְאִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית יוֹרֵד וְאוֹכֵל. וַתְיָיא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי. דּוּ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִפְּנֵי שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶפְקֵירוֹ. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שֶׁקָּדַם נִדְרוֹ לְהֶבְקֵירוֹ הֶבְקֵירוֹ לְנִדְרוֹ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בָּא בַּר חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה רִבִּי יוֹסֵי בְּהֶבְקֵר תּוֹרָה שֶׁהוּא מוֹתָּר.