פני משה על תלמוד ירושלמי מגילה · פרק 1 · הלכה 9 · Segment 2

גמ' כתיב ויהי כל הארץ וגומר. ודריש כפל הלשון:

חד אמר שהיו מדברים בשבעים לשון. שהיו מקודם המבול ולמדו מנח ובניו וזהו שפה אחת שהיו כולם יודעים בכל לשון ומבינים זה את זה ודברים אחדים כלומר ואף שהיו דברים אחדים מיוחדים כל לשון ולשון בפ"ע. ואחרינא אמר אחדים שהיו מדברים כלשון יחידו של עולם והוא לשון הקדש שבו נברא העולם וזהו שפה אחת והכתוב מפרש מהו שפה אחת דברים אחדים ואחר דור הפלגה שאמר ה' הבה נרדה ונבלה שם שפתם וגו' ונפוצו ונחלקו לשבעים אומות ולשבעים לשונות:

תני בר קפרא וכו'. טעמא דרשב"ג דקאמר לא התירו אלא יוונית דכתיב יפת אלהים וגו' כדפרישית במתני':

בני יפת וכו'. דריש ואזיל המקראות להלן ומפרש המקומות שנקראו אחר זמן:

כשמועה. כמשמעו וכך נקרא היום להמדינה:

משך מיסיא. היא מוסקאווי:

וגרמניקיה. כך קורין לאשכנז בלעז איטלקי וצרפת:

חומץ. שם המקום והמדינה:

עד קלדה וכו' מיכאן לתרגום. וכך נקרא היום לתרגום קאלדוי"ש: