פרק ראשון מאימתי
מאימתי מזכירין גבור׳ גשמים מפ׳ בש״ס דלהכי קרי ליה גבור׳ גשמי׳ לפי שיורדין בגבור׳ שמפתח של גשמי׳ לא נמסרי׳ בידי שליח אלא כדי לרדות בהם את הבריו׳ שחיי בני אדם בעה״ז תלויי׳ בהם וקבעוהו חכמי׳ בתחיית המתי׳ לפי ששקולה כתחיית המתי׳ שהוא ענין דומה לו שהזרעי׳ נקברי׳ תחת הקרקע צומחי׳ ע״י הגשמי׳ ויוצאי׳ בכמה והוא ג״כ לראייה טל תחיית המתי׳ כדאמר בכתובות ק״ו מחטה לענין שאמר הכתוב ויציצו מעיר כעשב הארץ וגם שבני אדם כשהגשמי׳ נעצרי׳ ומזונותיה׳ נמנעי׳ הם נחשבי׳ למתי׳ והקב״ה מחיה אותם על ידי הגשמי'. ועוד שכל ענין החסדי׳ שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפי׳ נקראת ברכת גבורות וכן ענין ירידת גשמי׳ ולפי׳ קבעוה בברכת תחיית המתי׳ וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג׳ פעמי׳ מחיה המתי׳ והאחרון שבברכה הוא בלבד על תחיית המתי׳ ממש באמרו ונאמן אתה להחיות מתים וע״ד הנגלה הראשון הסמוך לגבורת הגשמי׳ הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם ע״י הגשמי׳ שמכין בהם מזונותיהן והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב״ה מאריך ימיה׳ וישלח דברו וירפאם. וה״ג שאומר מלך ממית ומחיה הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעה״ז ע״י נביאיו כמתי׳ שהחיה אליהו ואלישע ועל אותם שמחיה בעול׳ הנשמות אח״כ אומר על העתיד לבא ונאמן אתה להחיות מתים ועל זה שנינו בברכות מזכירין גבורת גשמי׳ בתחיית המתים:
מאימתי מזכירין גבור׳ גשמים מפ׳ בש״ס דלהכי קרי ליה גבור׳ גשמי׳ לפי שיורדין בגבור׳ שמפתח של גשמי׳ לא נמסרי׳ בידי שליח אלא כדי לרדות בהם את הבריו׳ שחיי בני אדם בעה״ז תלויי׳ בהם וקבעוהו חכמי׳ בתחיית המתי׳ לפי ששקולה כתחיית המתי׳ שהוא ענין דומה לו שהזרעי׳ נקברי׳ תחת הקרקע צומחי׳ ע״י הגשמי׳ ויוצאי׳ בכמה והוא ג״כ לראייה טל תחיית המתי׳ כדאמר בכתובות ק״ו מחטה לענין שאמר הכתוב ויציצו מעיר כעשב הארץ וגם שבני אדם כשהגשמי׳ נעצרי׳ ומזונותיה׳ נמנעי׳ הם נחשבי׳ למתי׳ והקב״ה מחיה אותם על ידי הגשמי'. ועוד שכל ענין החסדי׳ שבברכה זו מבטל מערכת הכוכבים ולפי׳ נקראת ברכת גבורות וכן ענין ירידת גשמי׳ ולפי׳ קבעוה בברכת תחיית המתי׳ וכן תמצא באותה ברכה שמזכיר ג׳ פעמי׳ מחיה המתי׳ והאחרון שבברכה הוא בלבד על תחיית המתי׳ ממש באמרו ונאמן אתה להחיות מתים וע״ד הנגלה הראשון הסמוך לגבורת הגשמי׳ הוא על ענין שאמרנו שמחיה בני אדם ע״י הגשמי׳ שמכין בהם מזונותיהן והשני הסמוך לסומך נופלים הוא על בני אדם שקרב קצם למות והקב״ה מאריך ימיה׳ וישלח דברו וירפאם. וה״ג שאומר מלך ממית ומחיה הוא על המתים שמתו ממש שהוא מחיה בעה״ז ע״י נביאיו כמתי׳ שהחיה אליהו ואלישע ועל אותם שמחיה בעול׳ הנשמות אח״כ אומר על העתיד לבא ונאמן אתה להחיות מתים ועל זה שנינו בברכות מזכירין גבורת גשמי׳ בתחיית המתים: