מנא אמינא לה. דמהניא לה הקטרה לפגול וליציאת מדי מעילה, ל"ה. ותני רבי חייא, ולא קתני או כזית, לא בקומץ ולא בשיריי' לא בפגול ולא בפסול. ומאי טעמא לא תני או כזית משיריה למחר לאו משום דמאן דתני ליה או כזית משמע ליה דכי הדר תני הנותן בכלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר קאי אכל מה דתנא מקמי הכי שמחשב לאכול שיריה ולהקטיר קומצה או כזית מקומצה. כגון שחסרו שיריים ועמדו על כזית ואמר הריני נותן בכלי ומוליך ומקטיר על מנת לאכול כזית של שיריים למחר, ואע"ג דבמחשבת קמיצה ליכא למימר שכבר חסרו דא"כ הוה לה מנחה שחסרה קודם קמיצה ופסולה ותו לא מקבע בפגול, אפ"ה מחשבת מתן כלי והלוך והקטרה הואיל ואפי' חסרו מותר להקטיר הקומץ מוקילה בשכבר חסרו לאחר קמיצה ואפ"ה הוי פגול, והאי דלא תני ליה ר' חייא לא משום דלא ס"ל הכי דהא לא פליג עליה דרבי דסתמ' דמתני' רבי הוה אלא משום דלא מצי לאוקמי לכולה מתני' בכי האי גוונא דבמתן כלי ובהלוך ובהקטרה לא מתני ליה או כזית דכיון דמחשבת שלוש עבודות הללו מוקמינן בשחסרו כבר השיריים ועמדו על כזית הילכך לא מצי למתני או כזית מקומצה למחר דומיא דשיריים דאם חסר קומץ בשעת מחשבה כבר פסול הוא ולא מפגלא מנחה בההיא מחשבה הילכך כיון דלא מצי מתני לה או כזית מקומצה לא תנא כזית בשיריים ורישא כי חשיב בקמיצה דמתני לה או כזית אף בקומץ דההיא ודאי בלא חסרה עדיין מתוקמא אפ"ה כיון דסיפא לא מתני ליה אקומץ לא תני ליה ברישא אפי' אשיריים כך לשון רש"י:
תוכן משמעות לשון רש"י שכתבתי כך הוא דתנא דמתני' דתנא כזית בין דשיריים בין דקומץ בקמיצה ברישא דמתני' דהקומץ את המנחה דבין בפסול ובין בפגול קתני לאכול כזית משיריה או להקטיר כזית מקומצה סברי דכמו כן מצי למהוי לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה במתן כלי ובהלוך ובהקטרה דתני בסיפא דזה הכלל כל הקומץ ודמתן כלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר משום דמאחר דעריב מתן והילוך והקטרה עם קמיצה כדקאמר הקומץ והנותן בכלי והמוליך והמקטיר ובהקמצו כבר ביאר ברישא דמתני' דתנא דהקומץ דזה דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטיר כזית מקומצה א"כ בהנך עבודות שהן מתן כלי והילוך והקטרה דעריב להו בסיפא בהדי קמיצה הוו נמי כמו קמיצה וכי היכי דקמיצה הוי דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ הוי נמי כי הנך שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ א"כ תנא דמתני' דתני ברישא כזית ובסיפא ערב בג' עבודות עם קמיצה לומר שאם חשב בהם לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דפסל במחשבה פסול ודפגל במחשבה פגול הוי דעתו לומר דהיינו גם כשחשב בכזית בשיריים דאכילה ובכזית דקומץ דהקטרה והוי כאלו תנא בזו לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה וכיון דאי תנא בהו לאכול כזית משיריה הוי במשמעותו גם כשחסרו לאחר קמיצה מאחר דקיימא לן דכשחסרו מקטיר עליהם הקומץ א"כ כשחסרו לאחר קמיצה וחשב עלייהו במתן כלי והילוך והקטרה בקומץ שהרי צריך להקטירו וא"כ הני ג' עבודות דקיימי בלאכול כזית משיריה מיירי בשיריים שחסרו ומדקאמ' דאם חשב במתן כלי או בהילוך והקטרה לאכול אותם חוץ לזמנו דפגל מצינן למפשט דמהניא להו הקטרה וה"ה הנך עבודות למקבעינהו בפגול:
וא"ת א"כ למה הוצרך להביא ותני ר' חייא כדי למפשט בעיין דמהניא להו הקטרה לאקבעינהו בפגול, בלא מילתא דר' חייא ליפשוט ליה ממתני' כדפרישית:
וי"ל דאי לאו ר' חייא לא הוינן מצינן למפשט ממתני' דנימא דמתני' איירי בשיריים שחסרו דנוכל לומר דמתני' מיירי בכזית בשיריים דלא חסרו אבל בחסרו לא מהנייא להו הקטרה אבל מדר' חייא דמוכחינן מיניה דבשיריים שחסרו דמהניא להו הקטרה מדסבר דמיירינן בשיריים שחסרו דהכי מוכחינן מדר' חייא דר' חייא לא תנא בברייתא דידיה ברישא דהקומץ לא בפסול ולא בפגול לא בקומץ ולא בשיריים או כזית ומפרשי' טעמיה משום דכיון דלא הוה מצי תני או בכזית בסיפא במתן כלי והילוך והקטרה לא תני להו נמי ברישא ומפרשינן טעמא דמאי דלא הוה תני או כזית בסיפא לא הוה משום דלא הוה מצי תני או כזית בשיריים שחסרו משום דכיון דחסרו לא קבעי להו בפגול שהרי סבר דמקבעי בפגול אלא משום דלא הוה מצי למתני להך כשהקטיר כזית מקומצה כמו בלאכול שיריה שבק למתנינהו:
וקשיא דמנ"ל דנימא דטעמא דר' חייא דלא תני או כזית הוי משום דסבר דלא מצי תני להו בסיפא משום קומצה שיהא משמע דמיירי דחסר דומיא דשיריים דמיירי דחסרו אימא דטעמא דסברי דלא מצי תני להו בסיפא הוי משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית להוי משמע דמיירי דחסרו ודהקטרה קבעה להו בפגול ור' חייא סבר דלא קבעא להו ומשום הכי לא מצי תני בהו כזית, ואין לומר דאין לנו לומר הכי דלהוי משמע דר' חייא משום דלא מצי תני לי' בשירים משום דלית ליה דמקבעי בפגול דחסרו דאין לנו לומר לאפלוגי ר' חייא על מאי דמתני' כדפירש"י דר' סתמה למתני' ולית ליה למפלג על רבינו הקדוש שהיה רבו, דהא ליתא דאדרב' פירשנו דממתני' לא הוה שמעינן דמיירי דחסרו אי לאו משום דר' חייא וכיון דנוכל לומר דטעמא דלא תני להו ר' חייא לא הוי משום קומץ אלא משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית הוה משמע דמיירי בחסרו ואיהו סבר דחסרו לא:
וי"ל דאי משום האי טעמא שביק למתני או כזית לא היה לו להניח למתני או כזית משום דיש לנו לומר קודם דלא מיירי בחסרו מדלהוי מיירי בחסרו שהרי יש לנו לומר הכי דמתן כלי והלוך והקטרה הוי דומיא דקמיצה דרישא כדפירשי' לעיל משום דעריב להו בסיפא ומסתמא הוו מיירי בחדא סגנון זה כמו זה והרי בקמיצה דרישא לא מיירי דחסרו שהרי בקמיצה אם חסרו הוה מפסלא המנחה דמנחה שחסרה קודם קמיצה פסולה ואינה יכולה לבוא לידי פגול א"כ כזית בשיריים דרישא מייר בלא חסרו ודומיא דרישא מיירי הך דסיפא ואם כן אי משום דאי תני כזית להוי משמע דמיירי בחסרו ובחסרו ליכא פגול שביק ר' חייא למתנייה, לא הוה ליה למשבקיה מלמתנייה שהרי לעולם יש לנו לומר דמיירי דלא חסרו וא"כ צריך לומר דטעמא דשביק ר' חייא למתנייה הוי משום דסבר דאי הוה תני ליה להוי מיירי גם בחסרו דלפי האמת כן הוא וכיון דלא הוי כזית הקומץ דומיא דשיריים בחסר הקומץ משום דאית למיתנינהו בחד סגנון ולא דלהוי קומץ בלא חסרו ושיריים בחסרו שביק ליה למתנינהו:
ויש להקשות אמאי שבקיה למתנייה משום טעמא דפרישית משום דכיון דלפי האמת מיירי שיריים אף בחסרו ולא מצי למתני בכזית מקומצה דומיא דשיריים דלפי האמת מיירי בחסרו כיון דאי תנייה הוה מוקמינן לה בלא חסרו כדפרישית הוה למתנייה משום דנוקי ליה בלא חסרו ואי הוה דומיא דשיריים לא אתא למטעי לומר דמיירי כזית מקומצה בחסר הקומץ דומיא דשיריים כיון דשיריים נמי הוה מוקמינן דוקא בלא חסרו דומיא דריש' כדפרישי' דאדרבא משום האי טעמא שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין משום דאי תנייה הוה מוקמינן להו בלא חסרו דומיא דרישא והוה לי' דוקא בלא חסרו מפגלי אבל בחסרו לא ולא מקבעי בפגול דלא מהניא מחשבה לאקבועינהו בפגול כיון דחסירה לכך שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין דאף בחסרו מקבעי בפגול מפני ברייתא דר' חייא שיקשה להו אמאי שבק ר' חייא למתני בברייתא דידיה או כזית כמו שנשנה במשנתנו ויביא הטעם דלהכי שבקיה משום דאי לא שבקיה היה נראה דעתו דלהוי משמע דמיירי בלא חסרו אבל בחסרו לא מפגלי ולהכי שבקיה משום דאית ליה דאף בחסרו מפגלי ואי הוה תני ליה לא מצי למתני קומצא דכותיה דשירים א"כ גלי לן דמאי דשבקיה למתני דבחסרו מקבעי בפגול:
וקשה אדפשיט רבא מדר' חייא מדלא תני או כזית דאית ליה דאף בחסרו מקבעי בפגול ליפשוט איפכא ממתני' דתניא או כזית דמשמע דמיירי בלא חסרו דומיא דרישא אבל בחסרו לא מקבעי בפגול:
וי"ל דממתני' ליכא למיפשט איפכא משום דאית לן למימר דאע"ג דמפשטא דמתני' משמע דמיירי בלא חסרו אפ"ה לא הוה דייקינן בחסרו לא דאפשר דסברי דגם בחסרו נמי מקבעי בפגול אלא דנקטה בלא חסרו דומיא דרישא אבל אית ליה דה"ה בחסרו ועוד דאית לן למימר דסברי דה"ה בחסרו משוס דלית לן למימר דפליגי תנא דמתני' ור' חייא כדפירש"י דר' חייא לא פליג על רביה וא"כ מדמשמע דרבי חייא אית ליה דבחסרו מקבעי שמע מינה דסבר דתנא דמתני' נמי סבר הכי דאם לא כן פליג עליה:
וא"ת אכתי נימא דע"כ צ"ל דתנא דמתני' סבר דבחסרו לא מקבעי בפגול דאי סבר דה"ה חסרו א"כ הוה ליה למשבקיה כמו ר' חייא דמדשבקיה חזינן דאית ליהדבחסרו נמי מפגלי ומדלא שבקיה לגלות לנו דבחסרו נמי מפגלי שמע מינה דאית ליה דבחסרו לא:
וי"ל דהא ליתא משום דאע"ג דתניה איכא למימ' דגם בחסרו מיירי ונהי דרישא מיירי בלא חסרו סיפא מיירי בחסרו ובלא חסרו דכיון דיכול להיות דין זה בין בלא חסרו בין בחסרו אית לן למימ' דכי תנא סתמא תנא ומיירי בכל גווני שיכול להיו' דהיינו בין בחסרו בין בלא חסרו ואי משום סברא דדומיא דרישא לא קשה כלל דנימא דבין רישא בין סיפא בכל מאי דיכולים להיות תנינהו ורישא דקמיצה דלא אפשר להיות לה כי אם בלא חסרו להוי מיירי דוקא בלא חסרו וסיפא דיכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו להוי מיירי בין בחסרו בין בלא חסרו ולאכול שיריה דמתני' ר"ל בין שירים שלא חסרו בין שחסרו ואי משום דאי בחסרו מיירי לא להוי קומץ דומיא דשירים כדקאמר ר' חייא האי סברא לא קשיא ליה כדפרישי' דתני להו משום מה דיכולים להיות רישא דקמיצה דלא מצי הוי כי אם בלא חסרו בין בקומץ בין בשירים דלא חסרו מתניא במה שיכולה להיות וסיפא דשירים דידה יכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו בכל גווני שיכולין להיות מתן וקומץ שאין יכול להיות כי אם בלא חסרו במה שיכול להיות דהיינו בלא חסר מיירי דכולהו בכל מה שיכולים מוקמינן להו ולא קשיא לן מידי אי מוקמי' שירים דסיפא דמתני' בחסרו, אבל מ"מ אין לנו הוכחה דלהוי מיירי גם בחסרו דכמו כן נוכל לומר דוקא בלא חסרו דומיא דרישא אי לא מכח דההיא דרבי חייא חזינן דאית ליה דבשיריים מפגלי גם בחסרו אמרי' נמי דמתני' אית ליה נמי הכי משום דלית לן לאפלוגינהו כדפרישי' לעיל:
עוד יש להקשות דשפיר מוכיח רבא מהך דר' חייא דהקטרה קבעה להו בפגול אבל מנא ליה דהיינו אף כר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת ליוצא דלחסרון מהניא כדקאמר רבא אפי' לר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת דלחסרון מהניא דילמא מאי דקאמר רבי חייא הוי דוקא לר' עקיבא דאמר דמועלת ליוצא אבל לר' אלעזר דאמר דאינה מועלת ליוצא אימא דאינה מועלת לחסרון:
וי"ל דאה"נ דרבא לא מייתי מברייתא דר' חייא אלא דאשכחן דהקטרה מהניא לאקבועא בחסרון בפגול וקאמר מסברא דנפשיה דאית ליה למימר דתיתי אף כר' אלעזר דכיון דלא אשכחן דפליגי ר' אלעזר ור' עקיבא בחסרון אית לן למימר דדוקא ביוצא פליגי ולא בחסרון:
ומשני מתני' דחשיב הקטרה בקומץ לחודיה במנחת חוטא קא מיירי דאין בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פגול מוקי לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה, ל"ה:
וקשיא לשון רש"י שהרי מתני' לאו ר' אלעזר היא אלא רבנן כמו שפי' רש"י לעיל דהא קתני בכולהו או כזית כרבנן:
ויש לישב לשון רש"י שפי' דתני במתניתין דאינו ר"ל ממה ששנינו במשנתנו אלא ר"ל בברייתא דר' חייא דאוקימנא כר' אלעזר דבעי שיחשב בקומץ ובלבונ' בשתיהן ולא באחד מהן כמו גבי מקטיר בחוץ דבעי שיקריב שניהן ומאי דקרי ליה מתני' הוי משום דר' חייא כל הלשון השנוי במשנתנו שנה בברייתא שלו ולא חסר ממנה אלא לשון כזית שלא רצה לשנות בה אבל להקטיר לבונתה תני בברייתא דידיה כמו במתני' וזה בא ליישב כיון דברייתא דידיה אתא כר' אלעזר ותני לבונתה כמו במתני' איך יחייב עליה ר' אלעזר דבעי תרווייהו ומתרץ דמיירי בלבונה דבזיכין דאין שם קומץ ולהא קרי ליה דמתני' מפני ששנה בברייתא דיליה לישנא דמתני':
תוכן משמעות לשון רש"י שכתבתי כך הוא דתנא דמתני' דתנא כזית בין דשיריים בין דקומץ בקמיצה ברישא דמתני' דהקומץ את המנחה דבין בפסול ובין בפגול קתני לאכול כזית משיריה או להקטיר כזית מקומצה סברי דכמו כן מצי למהוי לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה במתן כלי ובהלוך ובהקטרה דתני בסיפא דזה הכלל כל הקומץ ודמתן כלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר משום דמאחר דעריב מתן והילוך והקטרה עם קמיצה כדקאמר הקומץ והנותן בכלי והמוליך והמקטיר ובהקמצו כבר ביאר ברישא דמתני' דתנא דהקומץ דזה דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטיר כזית מקומצה א"כ בהנך עבודות שהן מתן כלי והילוך והקטרה דעריב להו בסיפא בהדי קמיצה הוו נמי כמו קמיצה וכי היכי דקמיצה הוי דבר שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ הוי נמי כי הנך שדרכו לאכול כזית משיריה ודרכו להקטי' כזית מקומץ א"כ תנא דמתני' דתני ברישא כזית ובסיפא ערב בג' עבודות עם קמיצה לומר שאם חשב בהם לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דפסל במחשבה פסול ודפגל במחשבה פגול הוי דעתו לומר דהיינו גם כשחשב בכזית בשיריים דאכילה ובכזית דקומץ דהקטרה והוי כאלו תנא בזו לאכול כזית משיריה ולהקטיר כזית מקומצה וכיון דאי תנא בהו לאכול כזית משיריה הוי במשמעותו גם כשחסרו לאחר קמיצה מאחר דקיימא לן דכשחסרו מקטיר עליהם הקומץ א"כ כשחסרו לאחר קמיצה וחשב עלייהו במתן כלי והילוך והקטרה בקומץ שהרי צריך להקטירו וא"כ הני ג' עבודות דקיימי בלאכול כזית משיריה מיירי בשיריים שחסרו ומדקאמ' דאם חשב במתן כלי או בהילוך והקטרה לאכול אותם חוץ לזמנו דפגל מצינן למפשט דמהניא להו הקטרה וה"ה הנך עבודות למקבעינהו בפגול:
וא"ת א"כ למה הוצרך להביא ותני ר' חייא כדי למפשט בעיין דמהניא להו הקטרה לאקבעינהו בפגול, בלא מילתא דר' חייא ליפשוט ליה ממתני' כדפרישית:
וי"ל דאי לאו ר' חייא לא הוינן מצינן למפשט ממתני' דנימא דמתני' איירי בשיריים שחסרו דנוכל לומר דמתני' מיירי בכזית בשיריים דלא חסרו אבל בחסרו לא מהנייא להו הקטרה אבל מדר' חייא דמוכחינן מיניה דבשיריים שחסרו דמהניא להו הקטרה מדסבר דמיירינן בשיריים שחסרו דהכי מוכחינן מדר' חייא דר' חייא לא תנא בברייתא דידיה ברישא דהקומץ לא בפסול ולא בפגול לא בקומץ ולא בשיריים או כזית ומפרשי' טעמיה משום דכיון דלא הוה מצי תני או בכזית בסיפא במתן כלי והילוך והקטרה לא תני להו נמי ברישא ומפרשינן טעמא דמאי דלא הוה תני או כזית בסיפא לא הוה משום דלא הוה מצי תני או כזית בשיריים שחסרו משום דכיון דחסרו לא קבעי להו בפגול שהרי סבר דמקבעי בפגול אלא משום דלא הוה מצי למתני להך כשהקטיר כזית מקומצה כמו בלאכול שיריה שבק למתנינהו:
וקשיא דמנ"ל דנימא דטעמא דר' חייא דלא תני או כזית הוי משום דסבר דלא מצי תני להו בסיפא משום קומצה שיהא משמע דמיירי דחסר דומיא דשיריים דמיירי דחסרו אימא דטעמא דסברי דלא מצי תני להו בסיפא הוי משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית להוי משמע דמיירי דחסרו ודהקטרה קבעה להו בפגול ור' חייא סבר דלא קבעא להו ומשום הכי לא מצי תני בהו כזית, ואין לומר דאין לנו לומר הכי דלהוי משמע דר' חייא משום דלא מצי תני לי' בשירים משום דלית ליה דמקבעי בפגול דחסרו דאין לנו לומר לאפלוגי ר' חייא על מאי דמתני' כדפירש"י דר' סתמה למתני' ולית ליה למפלג על רבינו הקדוש שהיה רבו, דהא ליתא דאדרב' פירשנו דממתני' לא הוה שמעינן דמיירי דחסרו אי לאו משום דר' חייא וכיון דנוכל לומר דטעמא דלא תני להו ר' חייא לא הוי משום קומץ אלא משום שיריים עצמן דאי תני בהו או כזית הוה משמע דמיירי בחסרו ואיהו סבר דחסרו לא:
וי"ל דאי משום האי טעמא שביק למתני או כזית לא היה לו להניח למתני או כזית משום דיש לנו לומר קודם דלא מיירי בחסרו מדלהוי מיירי בחסרו שהרי יש לנו לומר הכי דמתן כלי והלוך והקטרה הוי דומיא דקמיצה דרישא כדפירשי' לעיל משום דעריב להו בסיפא ומסתמא הוו מיירי בחדא סגנון זה כמו זה והרי בקמיצה דרישא לא מיירי דחסרו שהרי בקמיצה אם חסרו הוה מפסלא המנחה דמנחה שחסרה קודם קמיצה פסולה ואינה יכולה לבוא לידי פגול א"כ כזית בשיריים דרישא מייר בלא חסרו ודומיא דרישא מיירי הך דסיפא ואם כן אי משום דאי תני כזית להוי משמע דמיירי בחסרו ובחסרו ליכא פגול שביק ר' חייא למתנייה, לא הוה ליה למשבקיה מלמתנייה שהרי לעולם יש לנו לומר דמיירי דלא חסרו וא"כ צריך לומר דטעמא דשביק ר' חייא למתנייה הוי משום דסבר דאי הוה תני ליה להוי מיירי גם בחסרו דלפי האמת כן הוא וכיון דלא הוי כזית הקומץ דומיא דשיריים בחסר הקומץ משום דאית למיתנינהו בחד סגנון ולא דלהוי קומץ בלא חסרו ושיריים בחסרו שביק ליה למתנינהו:
ויש להקשות אמאי שבקיה למתנייה משום טעמא דפרישית משום דכיון דלפי האמת מיירי שיריים אף בחסרו ולא מצי למתני בכזית מקומצה דומיא דשיריים דלפי האמת מיירי בחסרו כיון דאי תנייה הוה מוקמינן לה בלא חסרו כדפרישית הוה למתנייה משום דנוקי ליה בלא חסרו ואי הוה דומיא דשיריים לא אתא למטעי לומר דמיירי כזית מקומצה בחסר הקומץ דומיא דשיריים כיון דשיריים נמי הוה מוקמינן דוקא בלא חסרו דומיא דריש' כדפרישי' דאדרבא משום האי טעמא שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין משום דאי תנייה הוה מוקמינן להו בלא חסרו דומיא דרישא והוה לי' דוקא בלא חסרו מפגלי אבל בחסרו לא ולא מקבעי בפגול דלא מהניא מחשבה לאקבועינהו בפגול כיון דחסירה לכך שבקיה למתנייה כדי לגלות לנו הדין דאף בחסרו מקבעי בפגול מפני ברייתא דר' חייא שיקשה להו אמאי שבק ר' חייא למתני בברייתא דידיה או כזית כמו שנשנה במשנתנו ויביא הטעם דלהכי שבקיה משום דאי לא שבקיה היה נראה דעתו דלהוי משמע דמיירי בלא חסרו אבל בחסרו לא מפגלי ולהכי שבקיה משום דאית ליה דאף בחסרו מפגלי ואי הוה תני ליה לא מצי למתני קומצא דכותיה דשירים א"כ גלי לן דמאי דשבקיה למתני דבחסרו מקבעי בפגול:
וקשה אדפשיט רבא מדר' חייא מדלא תני או כזית דאית ליה דאף בחסרו מקבעי בפגול ליפשוט איפכא ממתני' דתניא או כזית דמשמע דמיירי בלא חסרו דומיא דרישא אבל בחסרו לא מקבעי בפגול:
וי"ל דממתני' ליכא למיפשט איפכא משום דאית לן למימר דאע"ג דמפשטא דמתני' משמע דמיירי בלא חסרו אפ"ה לא הוה דייקינן בחסרו לא דאפשר דסברי דגם בחסרו נמי מקבעי בפגול אלא דנקטה בלא חסרו דומיא דרישא אבל אית ליה דה"ה בחסרו ועוד דאית לן למימר דסברי דה"ה בחסרו משוס דלית לן למימר דפליגי תנא דמתני' ור' חייא כדפירש"י דר' חייא לא פליג על רביה וא"כ מדמשמע דרבי חייא אית ליה דבחסרו מקבעי שמע מינה דסבר דתנא דמתני' נמי סבר הכי דאם לא כן פליג עליה:
וא"ת אכתי נימא דע"כ צ"ל דתנא דמתני' סבר דבחסרו לא מקבעי בפגול דאי סבר דה"ה חסרו א"כ הוה ליה למשבקיה כמו ר' חייא דמדשבקיה חזינן דאית ליהדבחסרו נמי מפגלי ומדלא שבקיה לגלות לנו דבחסרו נמי מפגלי שמע מינה דאית ליה דבחסרו לא:
וי"ל דהא ליתא משום דאע"ג דתניה איכא למימ' דגם בחסרו מיירי ונהי דרישא מיירי בלא חסרו סיפא מיירי בחסרו ובלא חסרו דכיון דיכול להיות דין זה בין בלא חסרו בין בחסרו אית לן למימ' דכי תנא סתמא תנא ומיירי בכל גווני שיכול להיו' דהיינו בין בחסרו בין בלא חסרו ואי משום סברא דדומיא דרישא לא קשה כלל דנימא דבין רישא בין סיפא בכל מאי דיכולים להיות תנינהו ורישא דקמיצה דלא אפשר להיות לה כי אם בלא חסרו להוי מיירי דוקא בלא חסרו וסיפא דיכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו להוי מיירי בין בחסרו בין בלא חסרו ולאכול שיריה דמתני' ר"ל בין שירים שלא חסרו בין שחסרו ואי משום דאי בחסרו מיירי לא להוי קומץ דומיא דשירים כדקאמר ר' חייא האי סברא לא קשיא ליה כדפרישי' דתני להו משום מה דיכולים להיות רישא דקמיצה דלא מצי הוי כי אם בלא חסרו בין בקומץ בין בשירים דלא חסרו מתניא במה שיכולה להיות וסיפא דשירים דידה יכולה להיות בין בחסרו בין בלא חסרו בכל גווני שיכולין להיות מתן וקומץ שאין יכול להיות כי אם בלא חסרו במה שיכול להיות דהיינו בלא חסר מיירי דכולהו בכל מה שיכולים מוקמינן להו ולא קשיא לן מידי אי מוקמי' שירים דסיפא דמתני' בחסרו, אבל מ"מ אין לנו הוכחה דלהוי מיירי גם בחסרו דכמו כן נוכל לומר דוקא בלא חסרו דומיא דרישא אי לא מכח דההיא דרבי חייא חזינן דאית ליה דבשיריים מפגלי גם בחסרו אמרי' נמי דמתני' אית ליה נמי הכי משום דלית לן לאפלוגינהו כדפרישי' לעיל:
עוד יש להקשות דשפיר מוכיח רבא מהך דר' חייא דהקטרה קבעה להו בפגול אבל מנא ליה דהיינו אף כר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת ליוצא דלחסרון מהניא כדקאמר רבא אפי' לר' אלעזר דאמר דאין זריקה מועלת דלחסרון מהניא דילמא מאי דקאמר רבי חייא הוי דוקא לר' עקיבא דאמר דמועלת ליוצא אבל לר' אלעזר דאמר דאינה מועלת ליוצא אימא דאינה מועלת לחסרון:
וי"ל דאה"נ דרבא לא מייתי מברייתא דר' חייא אלא דאשכחן דהקטרה מהניא לאקבועא בחסרון בפגול וקאמר מסברא דנפשיה דאית ליה למימר דתיתי אף כר' אלעזר דכיון דלא אשכחן דפליגי ר' אלעזר ור' עקיבא בחסרון אית לן למימר דדוקא ביוצא פליגי ולא בחסרון:
ומשני מתני' דחשיב הקטרה בקומץ לחודיה במנחת חוטא קא מיירי דאין בה לבונה וע"מ להקטיר לבונתה דתני במתני' דהוי פגול מוקי לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה, ל"ה:
וקשיא לשון רש"י שהרי מתני' לאו ר' אלעזר היא אלא רבנן כמו שפי' רש"י לעיל דהא קתני בכולהו או כזית כרבנן:
ויש לישב לשון רש"י שפי' דתני במתניתין דאינו ר"ל ממה ששנינו במשנתנו אלא ר"ל בברייתא דר' חייא דאוקימנא כר' אלעזר דבעי שיחשב בקומץ ובלבונ' בשתיהן ולא באחד מהן כמו גבי מקטיר בחוץ דבעי שיקריב שניהן ומאי דקרי ליה מתני' הוי משום דר' חייא כל הלשון השנוי במשנתנו שנה בברייתא שלו ולא חסר ממנה אלא לשון כזית שלא רצה לשנות בה אבל להקטיר לבונתה תני בברייתא דידיה כמו במתני' וזה בא ליישב כיון דברייתא דידיה אתא כר' אלעזר ותני לבונתה כמו במתני' איך יחייב עליה ר' אלעזר דבעי תרווייהו ומתרץ דמיירי בלבונה דבזיכין דאין שם קומץ ולהא קרי ליה דמתני' מפני ששנה בברייתא דיליה לישנא דמתני':