שהביאה שליש קודם לעומר, פי' להכי נקט שליש דהויה גמר דאימקמי הכי עקרה הו"ל כשחת בעלמא ולא מהניא ליה עומר למשרייה ועקרה, קודם לעומר. ושתלה לאחר העומר, והוסיפה משהו ל"ה. בתר עיקרא אזלינן ושרייה עומר, דר"ל כאלו גדלה כולה קודם לעומר ולא גדלה כלום לאחר העומר, שהרי אלמלי חזינן דגדלה קצת לאחר העומר כאלו גדלה כל הצורך קודם לעומר מ"מ מה שגדלה לאחר העומר יצטרך עומר אחר להתירה שהרי מה שגדל קודם לעומר תלשו קודם לעומר ואח"כ שתלו לאחר העומר אין הגדולין מותרין עד לאחר העומר הבא, הילכך גם אם נראה כאלו גדל כלו קודם ואח"כ שתלו וגדל הגדולין שגדלו לאחר העומר אין מותרין, ומדבעא ליה אם הם מותרין בלא עומר צ"ל דר"ל דחזינן כאלו אותם הגדולין גדלו קודם לעומר משום דכיון דבתר עיקרא אזלינן הוי כאלו התוספת גדלה קודם משום דנימא דאין בתוספת כלום אלא כאלו מן העיקר הוא:
קריאה במקור
רשב״א על מנחות · דף 69b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1861
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001124417/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 801c6f916291087b8f2047438481d33becab0f0908e872e2a6f1b5cedaf58df5