רשב״א על מנחות · דף 37b

מאי בינייהו, מ"מ בין למר ובין למר בעינן ד' ציציות כדכתיב על ארבע כנפות כסותך, ל"ה:
וקשיא מאי בעי מאי איכא בינייהו הא כיון דפליגי ר' ישמעאל וקאמר דארבעתם ארבע מצות אלמא אתי לפלוגי את"ק דאמר דמעכבות זו את זו מפני שהם מצוה אחת ואתא איהו למימר דמפני שהם ד' מצות דאינן מעכבות זו את זו ואם אין לו ד' ציציות שיניח ב' ציציות או ג' כדאמרי' גבי תפילין שתפילה של יד אינה מעכבת של ראש מפני שהם ב' מצות:
ונ"ל דאפי' לר' ישמעאל לא קיים מצות ציצית אם אין בטלית ד' ציציות כדפירש"י דפי' בין למר בין למר בעי ד' ציציות כדכתיב על ד' כנפות כסותך ר"ל כשהזהיר רחמנא על הגדילים בעי ד' ציציות על ד' כנפות משמע דאי ליכא ד' ציציות לא קיים מצות גדילים כלל ומאי דקאמר ר' ישמעאל ארבעתן ארבע מצות לא אמר הכי לגבי דנימא דלא עכבו זה את זה דא"כ הו"ל למימר הכי ר' ישמעאל אומר אינן מעכבות זו את זו שארבעתן ד' מצות אלא סבר דמעכבי אהדדי ואפי' דד' מצות מ"מ קפיד קרא דלהוו אהדדי אלא קאמר ר' ישמעאל דהם ד' מצות לומר דשקיימם קיים ד' מצות ולת"ק כשקיימם לא קיים אלא מצוה אחת אבל לכ"ע מעכבי ולכך בעי מאי בינייהו כיון דמעכבי דאי משום נפקותא דאיכא בינייהו דלמר קיים מצוה אחת ולמר קיים ד' מצות ליכא נפקותא דמה לנו בהכי ולכך קאמר סדין בציצית איכא בינייהו דלגבי האי מהני האי דהוו ד' מצות ואי נפיק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים ואע"ג דלא קיים ליה מצות ציצית מ"מ להכי שוינהו קרא לכל חד וחד מינייהו מצוה באפי נפשה לגבי דלא לילקי משום כלאים דהואיל דכל אחת מצוה בפני עצמה היא לכשיהיו שם ד' השתא כמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי:

טלית בעלת חמש איכא בינייהו, פי' בעלת חמש שחתך מקרן א' באלכסון והוי ביה שני קרנים ותניא בהתכלת טלית בעלת חמש חייבת בציצית ת"ק דסבר מצוה אחת הן סבר (דוקא) ארבעה דוקא מצוה אחת וכי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לד' כנפותיה רבי ולא להטיל לכנף חמישי דמצות ציצית בד' כנפות לבד היא ולר' ישמעאל דאמר ארבעתן ד' מצות כי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לכולהו רבייה דהא כל חדא מצוה באפי נפשה, ל"ה:
ויש להקשות אמאי לא נימא לת"ק דמצוה להטיל לכנף חמישי כמו לר' ישמעאל אלא לר' ישמעאל אם יטילו לכנף חמישי הוו חמש מצות וכמו שבד' כנפות לבד קיים מצות גדילים כדפיריש' כמו כן בחמש קיים מצות גדילים דרבייה קרא לחמש אך בלא ארבע או חמש לא קיים מצות גדילים אע"ג דכל אחת מצוה באפי נפשה ולת"ק נמי דסבר דחדא מצוה נינהו כמו כן נימא דסבר דחמש הוו מצוה אחת ושלעולם מאי דרבי קרא בעלת חמש הוי להטיל גם לחמישי ולד' כנפות להוו מצוה אחת או חמש כמו כן להוו מצוה אחת אך בלא ארבע או חמש לא הוי מצוה:
וי"ל דאין סברא לומר דנצטוו מצוה בשני או בג' או בארבע או בחמש שהרי דרכן של מצות אינן נצטוות כ"א בענין אחד לבד ולא שתהא מצוה בשני דברים בזה או בזה הילכך לר' ישמעאל דסבר דכל אחת ואחת באפי נפשה הוא אין המצוה בב' דרכים שהרי המצוה כך נצטוית כל ציצית שתטיל בטלית עד חמש יהיה כל א' ואחד מצוה ומ"מ אין קיום המצוה נגמרת כ"א בארבע או בחמש ונמצא דאע"פ דאין קיום המצוה נגמרת כי אם בארבע או בחמש דמ"מ המצוה נא נצטוית בב' דברי' בד' או בחמש שהרי המצוה נצטוית כן בכל ציצית שמטיל אם א' אם שנים אם ג' או ארבע או חמש תעשה מצוה אך המצוה לא תתקיים בגמר עד השלמת ארבע או חמשה ונמצא לא נצטוית כי אם בענין אחד והיינו לומר שבכל מצות ציצית שיטיל בטלית יקיים מצוה, אך אם נאמר לת"ק דכי מטיל ציצית אחד או שנים או שלשה לא עשה שום מעשה מצוה עד שיטיל ארבע או חמש א"כ נמצא שהמצוה נצטוית בשני דברים בארבע או בחמש והרי אין סברא לומר כן שנצטוית כי אם בעשיית דבר אחד לבד ולא בעשיית דבר אחד משני דברים:
ועוד יש סברא אחרת דדוקא לר' ישמעאל דאמר כל אחת ואחת מהארבע מצוה כמו כן נוכל לומר דחמישית מצוה, ודנהי דבהני דמקמי ארבע דהוי כל א' באפי נפשה מצוה לא קיים גמר מצוה עד שיטיל ארבע, מ"מ בחמש דהוו בתר ארבע מקיים גמר מצוה שהרי לא נוכל לומר שהכל הוי מצוה ולא גמר מצוה כמו א' או ב' או ג' דהוו מצוה ולא גמר מצוה שכמו כן נאמר שהכל מצוה ולא גמר מצוה, שהרי מאחר כשהטיל מצוה קיים גמר מצוה אי אפשר שלא תהא חמש ג"כ גמר מצוה שאי אפשר לה להיות גמר מצוה מאחר שכבר נתקיים קודם לכן גמר מצוה אבל לת"ק דאמר דאחת או ב' או ג' אינם מצוה כ"א ארבע לבד כמו כן אין לנו לומר דסבר דלהוי חמש מצוה כ"א ארבע לבד ודארבע דוקא להוי מצוה אבל א' אינו מצוה וכן ב' או ג' אינו מצוה וכמו כן כנף אחד אינו מצוה א"כ מאי דרבייה קרא חמש לאו להטיל בו ציצית קאמר כי אם בארבע לבד אלא לומר דלא נפסלו הארבע שנתקיימה בהם המצוה מפני כנף חמישי כשנוסף בטלי' ודלא נימא דוקא ארבע כנפות אמר רחמנא ולא חמש אלא דגם טלית של חמש כנפות אפשר אכשיר רחמנא אלא בלבד שלא יטיל ציצית כי אם בד' כנפות לבד ותו לא:

דרב הונא איכא בינייהו, פי' ולכולי עלמא אית להו דרב הונא מיהו הטיל לשלישי ולא לרביעי לת"ק הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת דהני ציציות הוו להו משוי ולר' ישמעאל לא הוי מצוייצת שלא כהלכתה ואינו חייב חטאת דשלש מצות מיהא איכא ואינך משוי ודר' הונא במשוי בעשויה בפסול, ל"ה. ר"ל כיון דאמרת הכי דלר' ישמעאל גם בהטיל לשלש לבד לא מחייב משום דהויא מצוצייצת כהלכתה, א"כ היכי משכחת לה לדרב הונא דאיכא טלית שאינו מצוייצת כהלכתה הרי לעולם לר' ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה ולכך פירש דמשכחת לה בעשוייה בפסול בשאר פסול כגון בתעשה ולאמן העשוי או כגון הקדים התכלת ללבן כשאר פסולין דלקמן: