רבוי אחר רבוי חד רבוי הוא, פי' דחד אצטריך לגופיה כדקאמר אלו לא נאמר אלא בשמן אחד הייתי אומר בכל המנחות ללוג אלמא אצטריך לגופיה:
וקשיא דמאי שנא מעלמא כל היכא דאיכא תרי קראי דשעורא דאמרי' דהוי רבוי אחר רבוי כדלעיל בפ' הקומץ גבי מזוזות דקאמר דהוי רבוי אחר רבוי אע"ג דקרא מבעי לגופיה:
ונר' דהיינו טעמא דלא מפרש ביה שיעורא אלא דקאמר בשמן ובא לומר שטעונה שמן כמו בשאר מנחות ומעצמו אנו רואים שהיא לוג כדין שאר מנחות הילכך הואיל ולא אכתי' בקרא קמא שיעורא אלא דצריכה שמן לא חשבי' קרא שני רבוי אחר רבוי שהרי לא רבה ראשון לה שיעור לשמן ולא דמו למזוזות שהפסוק ראשון רבה שני מזוזות:
וא"ת דמ"מ מדכתיב ב' פעמים שמן נוכל לומר דבא למעטה משמן משום רבוי אחר רבוי, י"ל דז"א מפני שאם נקת הרבוי אחר רבוי מאי דמשתעי קרא דהיינו שתטעון שמן בלא שיעור שהרי השיעור הוא משקול דעתנו כדפי', נאמר א"כ דבא למעט שלא תטעון שמן כלל שהרי בא לומר ב' פעמים שטעון שמן לבד והוי רבוי אחר רבוי למעט, לומר שאינה טעונה וזה אי אפשר משום דא"כ לשתוק מתרווייהו וממילא נימא דאינה טעונה כיון דלא גלי בה קרא שהרי השתא ס"ד דלא נימא שתהא צריכה שמן אי לא גלי בה קרא עד התירוץ שתירץ אלו לא נאמר בשמן, וא"כ צריך שנאמר דרבוי שני לאו למעט אתא שהרי אינו בא למעט על גוף משמעות הפסוק הראשון לומר שאינה טעונה כלל כדפי' וגם למעט מחצי שעור ראשון שהרי לא נתפרש בו שיעור אלא שהשעור אנו אומרים משקול דעתנו ואין הפסוק שני בא למעט על שקול דעתנו שלא נכתב בפי' וא"כ לא בא למעט ושמא נוכל לומר דבא לומר שיטעון שמן כשעור שאר מנחות דהיינו לוג ולהכי פריך דלאו רבוי אחר רבוי הוא, ומשני דבלאו קרא נמי נימא דטעונה לוג משום דלא גרעא משאר מנחות וא"כ מדאכתוב קראי הוי מעוט משום דאין רבוי:
וא"ת בחד קרא ליסגי למעט כיון דממילא בלא קרא נימא דטעונה לוג א"כ דקרא דאכתוב לא אצטריך לרבות אלא למעט כדין כל רבוי אחר רבוי. וי"ל דאין הפסוק בא למעט על סברתנו שלא נכתבה כדפי', ונוכל לומר כדפי' במלתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא קמא אבל כשנכתבו שניהם בא השני למעט משום רבוי אחר רבוי:
וא"ת א"כ נימא גם כשנכתב הראשון והלא לא נכתב השעור בפסוק ראשון שנאמר בכך דלא חשיבי למעוט כדפי' לעיל, וא"כ אם יבא המעוט על הפסוק יהיה שלא תטעון כלום כדפי' לעיל:
וי"ל דלא דמי לדלעיל משום דדוקא מעיקרא דאם לא היה נכתב בשמן לא היינו אומרים שטעונה שמן ולוג כשאר מנחות ואצטריך קרא לומר שטעונה אין לנו לומר שמיעט השני על השיעור שבדעתנו כיון שאינו מפור' ואצטריך קרא לפרש בענין השמן אבל כאן שבלא שום פסוק נאמר אותו א"כ יש לנו לעשות כאלו נכתב וי"ל שבא למעט על סברתנו וגם מקרא ראשון לסגי למעט אלא משום דה"א דמילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא ואין לאוקמי ליה במעוט אם לא שיש הוכחה כיון שנכתב קרא שני נוכל לומר בכה"ג שימעט על דעתנו וגם אעפ"י שלא נאמר שמעט על דעתנו אהני הסברא דידן דפשוטה לומר בלא פסוק כמו פסוק שאחר שנכתב הפסוק שנעשה כאלו נכתב השיעור שיוכל למעט עליו פסוק שני:
וקשיא דמאי שנא מעלמא כל היכא דאיכא תרי קראי דשעורא דאמרי' דהוי רבוי אחר רבוי כדלעיל בפ' הקומץ גבי מזוזות דקאמר דהוי רבוי אחר רבוי אע"ג דקרא מבעי לגופיה:
ונר' דהיינו טעמא דלא מפרש ביה שיעורא אלא דקאמר בשמן ובא לומר שטעונה שמן כמו בשאר מנחות ומעצמו אנו רואים שהיא לוג כדין שאר מנחות הילכך הואיל ולא אכתי' בקרא קמא שיעורא אלא דצריכה שמן לא חשבי' קרא שני רבוי אחר רבוי שהרי לא רבה ראשון לה שיעור לשמן ולא דמו למזוזות שהפסוק ראשון רבה שני מזוזות:
וא"ת דמ"מ מדכתיב ב' פעמים שמן נוכל לומר דבא למעטה משמן משום רבוי אחר רבוי, י"ל דז"א מפני שאם נקת הרבוי אחר רבוי מאי דמשתעי קרא דהיינו שתטעון שמן בלא שיעור שהרי השיעור הוא משקול דעתנו כדפי', נאמר א"כ דבא למעט שלא תטעון שמן כלל שהרי בא לומר ב' פעמים שטעון שמן לבד והוי רבוי אחר רבוי למעט, לומר שאינה טעונה וזה אי אפשר משום דא"כ לשתוק מתרווייהו וממילא נימא דאינה טעונה כיון דלא גלי בה קרא שהרי השתא ס"ד דלא נימא שתהא צריכה שמן אי לא גלי בה קרא עד התירוץ שתירץ אלו לא נאמר בשמן, וא"כ צריך שנאמר דרבוי שני לאו למעט אתא שהרי אינו בא למעט על גוף משמעות הפסוק הראשון לומר שאינה טעונה כלל כדפי' וגם למעט מחצי שעור ראשון שהרי לא נתפרש בו שיעור אלא שהשעור אנו אומרים משקול דעתנו ואין הפסוק שני בא למעט על שקול דעתנו שלא נכתב בפי' וא"כ לא בא למעט ושמא נוכל לומר דבא לומר שיטעון שמן כשעור שאר מנחות דהיינו לוג ולהכי פריך דלאו רבוי אחר רבוי הוא, ומשני דבלאו קרא נמי נימא דטעונה לוג משום דלא גרעא משאר מנחות וא"כ מדאכתוב קראי הוי מעוט משום דאין רבוי:
וא"ת בחד קרא ליסגי למעט כיון דממילא בלא קרא נימא דטעונה לוג א"כ דקרא דאכתוב לא אצטריך לרבות אלא למעט כדין כל רבוי אחר רבוי. וי"ל דאין הפסוק בא למעט על סברתנו שלא נכתבה כדפי', ונוכל לומר כדפי' במלתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא קמא אבל כשנכתבו שניהם בא השני למעט משום רבוי אחר רבוי:
וא"ת א"כ נימא גם כשנכתב הראשון והלא לא נכתב השעור בפסוק ראשון שנאמר בכך דלא חשיבי למעוט כדפי' לעיל, וא"כ אם יבא המעוט על הפסוק יהיה שלא תטעון כלום כדפי' לעיל:
וי"ל דלא דמי לדלעיל משום דדוקא מעיקרא דאם לא היה נכתב בשמן לא היינו אומרים שטעונה שמן ולוג כשאר מנחות ואצטריך קרא לומר שטעונה אין לנו לומר שמיעט השני על השיעור שבדעתנו כיון שאינו מפור' ואצטריך קרא לפרש בענין השמן אבל כאן שבלא שום פסוק נאמר אותו א"כ יש לנו לעשות כאלו נכתב וי"ל שבא למעט על סברתנו וגם מקרא ראשון לסגי למעט אלא משום דה"א דמילתא דאתיא מסברא טרח וכתב לה קרא ואין לאוקמי ליה במעוט אם לא שיש הוכחה כיון שנכתב קרא שני נוכל לומר בכה"ג שימעט על דעתנו וגם אעפ"י שלא נאמר שמעט על דעתנו אהני הסברא דידן דפשוטה לומר בלא פסוק כמו פסוק שאחר שנכתב הפסוק שנעשה כאלו נכתב השיעור שיוכל למעט עליו פסוק שני: