הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות וכו', פי' בס"ת והכא במזוזה פתוחות. וק"ל דהא בספר תורה הם רחוקות זה מזה חדא בעקב וחדא בואתחנן ואלמלי היו סמוכות וסתומות בס"ת הוה מקשה שפיר אך עתה שהם רחוקות איך מקשה שיחשוב שיעשה מס"ת כאלו הם סמוכות זו לזו ושיעשם סמוכות כסדר שהם עם פרשיו' שלאחריהם והלא אם יגזז כל מה שביניהם אז אינם לא פתוחות ולא סתומות, ולומר שדעתו שמזוזה כשרה אעפ"י שיש כמה פרשיות בין שמע לוהיה אם שמע כמו שהם בס"ת זה לא מצינו בשום פרשיות שבתורה שתכשר כי אם בב' פרשיות לבד, ועוד דאפי' לא יעכבו מ"מ אינם מן המנין וכי דלית להו לעשות כאלו אינם שם נמצאו פתוחות כל כך קלף שבמכתב שביניהם:
וי"ל דמ"מ מאחר שהם סתומות בס"ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא"כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ"מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג"כ סתומה:
וא"ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ"מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע"כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א"כ אע"פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב' פרשיות של ס"ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס"ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש' כמו שפירשתי אע"פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ"מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס"ד דמקשה דאין עושין כל ב' פרשיות מס"ת אלא אחת מהם מס"ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ"מ הוה ס"ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי' פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע"י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג"כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ' שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג"כ אם יהיה שפ' והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ' שמע גם ז"א שהרי אם פ' והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש' שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ' שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג"כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ' שלאחרי' בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש' שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג' אותיות ומהם ג' אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ' והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א"כ פרי' שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש' אחת מספר תורה כדס"ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס"ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה:
וי"ל דמ"מ מאחר שהם סתומות בס"ת כשיפסיק אותם או יתפור אותם הרי הם סתומות שהרי שמע בין סתומה גמורה להיות כתב מכאן ומכאן וא"כ יחתוך כתב של פרשת של אחר הרויח שבנתים לצד שמאל שהוא יהיה מיותר וכן נמי יחתוך כתב של צד ימין של והיה אם שמע שהוא מיותר ונמצא דלכשידבקם הם סתומית שהרי יהיה כתב מכאן ומכאן וריוח באמצע אם ידביקם בשיטה אחת וכן כי יניח חלק ביניהם כגון ששמע מסיימת באמצע ויניח חלק בין שתיהם כמלא שיטה מ"מ הואיל ואחת משלמת באמצע שיטה והשנית מתחלת באמצע קרי לה ג"כ סתומה:
וא"ת הרי שלפעמים שמע תסיים בסוף שטה מ"מ תהיה סתומה כגון שהתחיל פרשה שלאחריה באמצע שיטה לפי סדור הקדמונים הואיל ופרשת והיה אם שמע ע"כ מתחלת באמצע הואיל והוא סתום א"כ אע"פ ששמע תסיים בסוף שיטה הואיל ויש אויר בהתחלת שיטה שניה הרי הוא סתומה ודעת המקשה היה שיעשה כל המזוזה מב' פרשיות של ס"ת שכן משמע אין עושין מהם מזוזה דמשמע שכל המזוזה נעשית מהם ולא ס"ד להשלים ולהכי הוה פריך לדעת המקש' כמו שפירשתי אע"פ שנוכל למצוא דרך שעשו פתוחות מ"מ פריך שפיר דמשמע דבכולי גווני שעושים מספר תורה כשרה אם מורידין וכיון דלפעמים תעשה סתומה אלמלי בעינן להו פתוחות הוה קשיא. אי נמי לעולם ס"ד דמקשה דאין עושין כל ב' פרשיות מס"ת אלא אחת מהם מס"ת והשנית נשלמת בגליון חלק שתחתיה כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ובחלק הדף יכתוב והיה אם שמע ומ"מ הוה ס"ד דמקשה דחדא מן הפרשיות שבמזוזה נעשית מספר תורה דאם לא נעשה רק מקצתה או רובה ולא לפחות אחת מהן אין זה נקרא עשית מזוזה מספר תורה כיון שאין שם אפי' פרשה אחת שלמה, וכיון שבעינן שיהיה שם פרשה אחת מספר תורה והאחרת ע"י השלמה אם כן לא משכחת לה אלא בכי האי גוונא כגון ששמע מסיימת בסוף הדף ומפרשה שלאחריה נכתב תיבה אחת ג"כ בסוף הדף כדי לעשות הפרשה סתומה שהרי אם תתחיל פרשה שלאחריה בראש הדף הבא אינה סתומה ואם ישאר מפ' שמע מעט לכתוב בראש הדף הרי אין לו פרשה שלימה שיעזר בה מספר תורה וג"כ אם יהיה שפ' והיה אם שמע תתחיל בראש הדף ויכתוב בגליון של מעלה פ' שמע גם ז"א שהרי אם פ' והיה מתחלת בתחלת הדף אינה שלימה שהרי צריך מפרש' שלפניה כדי לעשותה סתומה ואותו הכתב יהיה יתר בין פ' שמע שיכתוב ובין והיה הנכתבת ולמחקו ג"כ אין לכתוב על המחק ואם הפרשה בסוף הדף הרי אין פרשת והיה אם שמוע שלימה, על כן לא משכחת לה אלא בגוונא דפרישית כגון שפרשת שמע מסיימת בסוף הדף ויש תיבה אחת מפ' שלאחרי' בסוף הדף כדי לעשות פרשה סתומה ופרש' שאחר שמע בספר תורה היא והיה כי יביאך דמשנה תורה ואם תיבת דוהיה לבד בסוף הדף הרי יש בה לעשות ממנה פרשה שהרי יש בה ג' אותיות ומהם ג' אותיות מכאן נעשית הפרשה סתומה וגם מאותה תיבה דוהיה יכול להשתמש שהרי ממנה יתחיל פ' והיה אם שמוע וכיון דלפי דעת המקשן לא אשכחת לה אלא גבי האי גוונא א"כ פרי' שפיר דבספר תורה הויא סתומה ובמזוזה בעיא פתוחות ומשני ליה להשלים ולא שיהיה שם פרש' אחת מספר תורה כדס"ד אלא שיש די גם בקצת פרשה אחת וישלימנה שתחת הדף או שלמעלה לדף וכל פרשה השניה הנכתבת ואז יעשם פתוחות ומתפילין נמי ס"ד שיעשו כמו שפירשנו מספר תורה: