פסקי הרא"ש על יבמות · פרק 16 · הלכה 3

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד ג' ימים ואפילו ראוהו מגויד או צלוב או חיה אוכלת בו אין מעידין עד שתצא נפשו רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם ולא כל המקומות ולא כל השעות שוין. הא דאמר אין מעידין אלא על פרצוף פנים כתב ר"ת בספר הישר היינו כשאין שם אלא הראש אז אין יכול להכירו בטביעות עין אם לא שיהא כל הפרצוף שלם עם החוטם אבל אם כל גופו שלם אפילו אם אין פדחת וחוטם יכול להכירו בטביעות עין ע"י סימנים שהיה לו בגופו ואפילו אחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפניו נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו בטביעות עין של גופו וצורתו כי צורתו אינה משתנה כל כך ונראה הוא לעינים שמכירין אדם מת בטביעת עין אחר כמה ימים ואע"פ היכא דנחבל בפניו שאין להעיד עליו אלא תוך שלשה אם נמצא הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין ידוע מתי נהרג תולין שהוא בתוך שלשה:

גמ' ואע"פ שיש בו סימנין בגופו ובכליו: ת"ר אין מעידין על השומא ר"א אומר מעידים על השומא אמר רבא בדכ"ע סימנים דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמיפלגי רבנן סברי שומא לאו סימן מובהק הוא ור"א סבר שומא סימן מובהק הוא: והחיה אוכלת בו אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין ואמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חי הוא וסופו למות והא דאמרינן אין מעידין אלא עד ג' ימים ה"מ ביבשה אבל במים אפשר שישהא ד' וה' ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לגוף כדאמר בההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינא בתר ה' יומין וה"מ דחזו ליה בשעתא דאסקוה אבל אי שהה מתפח תפח ואינו ניכר:

מתני' נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה אמר ר"מ מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג' ימים א"ר יוסי מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תינשא מן הארכובה ולמטה לא תינשא: