פסקי הרא"ש על יבמות · פרק 4 · הלכה 21

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר מ"ט באיסורה קיימא וליתא להא דשמואל דגרסי' בפרקא קמא דף י: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אינו חייב על החלוצה כרת ואחין חייבין על החלוצה כרת ובין הוא ובין אחין חייבין על הצרה כרת ור' יוחנן אמר בין הוא ובין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת ואמרי' מאי טעמא דריש לקיש דאמר קרא אשר לא יבנה איהו דקם ליה בלא יבנה הא אחין באיסור אשת אח כדקיימי קיימי ועל דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימא קיימא ור' יוחנן אמר מי איכא דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי להאי מייבם ואי בעי להאי מייבם והשתא קאי עלה בכרת אלא הוא שליחותא דאחין קא עביד והיא שליחותא דצרה קא עבדה ואמרי' תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת חד אמר בעשה דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו לקמן (יבמות מד.) בית אחד הוא בונה ואינו בונה ב' בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כר' יוחנן ומ"ד בכרת כריש לקיש וקי"ל לעיל (יבמות לו.) כל היכא דפליגי ר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן בר מהנך תלת דמנינן וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכ"ש הכא דקאי רבי יוחנן כוותיה הלכך ליתא דשמואל דאמר הולד ממזר: