גמ' וויידא אמר דא. כלומר עיקרא דשליחות מנ"ל דושחטו אותו איצטרך לר' נתן שאכילת פסחי' לא מעכבא כדאמרינן בפסחים פ' כיצד צולין א"כ לדידיה שליחות מנ"ל:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וויידא. כמו והיכן:
ויקחו להם איש וגו'. אחד לוקח לכל המשפחה:
אר"י שנייא היא. מעיקרא ליכא למילף מושחטו שליחות שהרי אדם יכול לשחוט פסחו של חבירו שלא מדעתו והא ודאי דאין שליחות אלא מדעת:
אין תימר. א"כ אף מויקחו ליכא למילף דאדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעת:
לית יכיל. אי אפשר לומר כן דאר"ז וכו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c