תמן תנינן. גיטין פ"ו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
היא ואביה. מקבלין את גיטה או היא או אביה היא שיש לה יד ואביה שהתור' זיכתה לו לקבל קידושי' ואיתקש יציא' להוי':
מקבלין את גיטה. אמר ר' יהוד' אין שתי ידים זוכו' כאחת בגוף אחד אלא אביה מקבל את גיטה:
כן מחלוקת בקידושין. מגירושין נשמע לקידושין דלרבנן אם קידשה עצמה מקודשת ולר"י אינה מקודשת:
הכל מודי' בקידושין. דבעינן שיהיו מדעתה וכיון דבעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא שהתורה זיכתה לו אבל גירושין שישנו בע"כ סברי רבנן בין היא בין אבי' דמה לנו דעתו כי מקבל לי' איהו נמי בע"כ הוא:
ה"ג שאביה מקדשה לא היא מודה ר"ל בנישואין. דאף רבנן מודו דצריך דעת אביה:
שלא הכל ממנה. כלומר לאו כל כמינה להפסיד מעש' ידיה לאביה דמשעת נישואין מעשה ידי' לבעלה אבל באירוסין עדיין מעשה ידי' לאביה לכך באירוסין אין צריכין דעת אבי':
ע"ד דר"י. כשאביה קיים היא כמאן דלית לה דעת דמי' וכ"ש שאינה עוש' שליח והיינו כדפרישית:
מתני' פליגא. כלומר מתני' קשיא לר"י:
והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נער' בו ובשלוחו וקס"ד מדסיפא בנערה רישא נמי בנערה ואפ"ה מתקדשת בה ובשלוחה וקשי' לר"י:
ומשני פתר לה. לרישא דאיירי בגדולה בבוגרת:
והתנינן. גיטין פ' האומר:
אונו גט עד שיגיע גט לידה. דאין שליחות לקטן הלכך המביאו לה יהא שלוחו של בעל להולכ' ויתננו לה ודוקא קטנה הא נערה הרי זה גט ש"מ דנערה עושה שליח וקשיא לר' יוחנן:
ומשני פתר לה ביתומה. נערה שאין לה אב דיש לה יד ושליחות:
ופריך והתנינן. בסיפא אם אמר אביה וכו' ומדסיפא ביש לה אב רישא נמי בדיש לה אב:
ומשני פתר לה לצדדין. מתני' לצדדין קתני וכדמסיק:
הא מתני' תפרש לה רישא ביתומ' וסיפא בשיש לה אב. וחסורא מחסרא והכי קתני קטנה שאמרה וכו' אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט בד"א דקטנ' לא שייך בה שליחות בשאין לה אב אבל יש לה אב דשייך בה שליחו' ע"פ האב אפי' היא נערה ואם אמר אביה צא וקבל לבתי גיטה בין נערה בין קטנה ורוצה הבעל לחזור לא יחזור:
בו ובשלוחו. אבל בה ובשלוחה לא אלמא נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה וקס"ד דברי הכל היא:
פתר לה. למתני' דאתיא כר"י דפליג בגיטין ואמר אין שתי ידים זוכות כאח' וכ"ש בקידושין:
חד רב. חד מרבנן יצא מבית המדרש ואמר שהסכימו כולם הלכה למעשה כר"י וסמכו עליו:
לא. שהי' אותו תלמיד ראוי לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח אלא שלא הי' רחוק מבית המדרש למקום שאמר הלכה זו אלא כמן הים לעיר ששמה טיגני שהיה סמוכה לים מאוד ל"א לכך סמכו עליו דכיון דמקום קרוב הוא לא משקר כדאמרינן בעלמא הרוצה לשקר ירחיק עדותו אבל במקום קרוב חייש דלמא אתי אינש אחרינא ומכחישו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c