אף על פי שנחלקו בית שמאי וב"ה בצרות. שב"ש אומרים צרת ערוה מתיבמת וב"ה אוסרים ליבם אלא תינשא לשוק בלא חליצה בפ"ק דיבמות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 21
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובאחיות. ריש פ"ד אחין ארבעה אחין שני' מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתיבמות ואם קדמו וכנסו רא"א בש"א יקיימו ובה"א יוציאו:
ובגט ישן. המגרש את אשתו בגט שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה דפליגי ב"ש וב"ה בגיטין פ' מי שאחזו:
ובספק אשת איש. ביבמות פ' ב"ש תנן בש"א אין ממאנין אלא ארוסות וכו' וקטנה בת מיאון קרי ספק אשת איש דלמא ממאנה ונפקא:
ובמקדש בשוה פרוטה. דתנן במתני' בש"א. בדינר ובה"א בפרוטה:
והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי. בגיטין פרק הזורק:
והאשה מתקדשת וכו' ל"ג דהיינו המקדש בפרוטה:
ופריך ממזרות בנתיים. בין ב"ש וב"ה איכא אותן שמותרים לאלו בניהם ממזרים לאלו:
ואת אמר הכין. שלא נמנעו מלישא נשים זה מזה בתמיה:
היך עבידא. היכי דמי פסול ממזרות אליבא דב"ש לב"ה דהא ב"ש מחמירין ואיך קאמרת דיש פסול ממזרות ביניהם:
ע"ד דב"ש. אם ניסת לראשון הולד ממנו ממזר שהרי קידושי השני תפסו בה ולא קידושי הראשון ולב"ה איפכא קידושי הראשון תפסו בה והולד ממזר מהשני:
ה"ג מודים ב"ש לב"ה לחומרין וכ"ה ביבמות. וה"פ ב"ש היו מחמירין על עצמן לעשות כדעתן לקדש בדינר מ"מ אם קידשה אחד בפרוטה והשני בדינר היו אוסרין אותה על שניהן עד שיגרשנה הראשון:
ה"ג מעתה ב"ה ישאו נשים מב"ש דאינון וכו' וב"ש לא ישאו נשים מב"ה דלית וכו'. וה"פ כיון דלב"ה אם קידשה הראשון בפרוטה והשני בדינר אין קידושי השני כלום ולב"ש קידושי השני תופסין בה והולד ממזר מהראשון:
אלו ואלו כהלכה היו עושין. למעשה היו אלו ואלו מחמירין על עצמן לעשות כחביריהם ולא פליגי אלא לדינא:
ה"ג אם כהלכה היו עושין בדא תנינן וכו' וכ"ה ביבמות. וה"פ דפריך איך מצית למימר כהלכה היו עושין לצאת ידי שניהן הא תנינן במקוואות פ"ד מעשה בשוקת והיא שהיה אבן חלול תחת הצנור המקלח מים מן ההר שהיתה נקובה למקוה כשפופרת הנוד דבהכי סגי לב"ה אבל ב"ש אומרים דבעינן שתפחת רובה והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גבה ושלחו ב"ש ופחתוה עד רובה ש"מ שלא היו ב"ה עושין כב"ש במקום שב"ש מחמירין ולמעשה נמי פליגי:
עד שלא בא מעשה וכו'. כלומר אף למעשה פליגי אלא כשבא מעשה לפני אחד מהם במקום שחביריהם מחמירין והן מקילין היו מודיעין לחביריהם ולא היו חביריהם נוגעין בו אבל כל זמן שלא היו חביריהם מודיעין להן וידעו שמעצמו נעשה הדבר ההוא היו הן עושין כדעתן לחומרא והך שוקת לא נעשה ע"פ ב"ה לכך שלחו ב"ש ופחתוהו גם לא היה ניכר בזה שום מחלוקת שהרואה אומר לאפושי מיא במקוה הוא דעביד:
ויאות. ושפיר קאמר מי תנינן וטמאו טהרות למפרע לא תנן אלא מכאן ולהבא תקנוה וש"מ שמשעשו היו מודיעין זה לזה לכך לא טמאו כל טהרות למפרע לפי שב"ה היו מקילין לעצמן:
איתפלגון. פליגי בה רב ושמואל:
ממזרות בינתים וכו'. למ"ד שהיה כל א' עושה כהלכתו פריך איך תני לעיל שלא נמנעו לישא נשים זה מזה:
ומשני המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם. שיורה אחד מהן לקולא במקום שאלו מחמירין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c