קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

עד כדון בישראל. עד כאן לא שמענו אלא דהאשה נקנית לישראל בג' דרכים אבל בגוים לא שמעינן במה נקנית:

והיא בעולת בעל. הל"ל והיא אשת איש אלא ללמד דבבעיל' היא נקנית:

ה"ג על הנשואו' הן חייבין. וכ"ה בבראשית רבה:

מלתי' דר"א אמרה. מדברי ר"א שמעינן דבעינן שיתכוין בבעילתו לקנותה לאשה אבל אם בעלה לשם זנות אין חבירו חייב עליה והיינו מדקאמר על הנשואות הן חייבין ולא קאמר על הבעולות ש"מ דקסבר דתרתי בעינן שתהא נשואה לו ובבעילה לאפוקי נכנס' לחופה ולא נבעלה או שנבעלה בעילת זנות דאין חבירו חייב עליה ותרווייהו מחד קרא נפקי מדלא כתיב אשת איש ממעטינן נכנס' לחופה ולא נבעלה ומדלא כתיב בעולת איש ממעטין בעיל' זנות:

מלתי' דשמואל אמרה. מדברי שמואל שמעינן שאפי' לא נתכוין לקנותה אלא שבעלה לשם זנות כיון שנבעלה הרי היא כאשת איש לכל דבריה:

זונה. העומדת בחלון. במקום שדרך הזונות לעמוד ועדיין היא בתולה או אלמנה או גרושה:

באו עליה שנים. לשם זנות:

והשני נהרג. ע"י הראשון:

וכי נתכוין הראשון לקנותה. בתמי' אלא ודאי קסבר שמואל אפי' לא נתכוין לקנותה נעשית כאשת איש לכל דבריה והך דרשא מדכתיב בעולת בעל ולא בעולת איש לית לי' לשמואל: