קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 7

הכי גרסינן נתינים תני ר' אמי וכו':

על שם וכו'. כלומר לכך נקראו נתיני' על שם דכתיב בהו ויתנם וגו':

לעדה. ולמזבח ה'. ופריך הניחא שענש אותם ונתת לעדה לחוטבי עצים אלא שנתנם למזבח ה' אין זה עונש אלא טובה גדולה שזוכי' להיות משרתי ה':

אלא תליין יהושע בדופן וכו'. כמי שיש לו בגד שאינו חשוב בעיניו כל כך שאינו מניחו בארגז ואינו זורקו לאשפ' אלא תולהו בדופן כך עשה יהושע לא קירבן ולא ריחקן עד שיבא דוד שהוא מוכן לבנות בית הבחיר' שבימיו יתגלה הדבר שאינן ראויי' לקרב כדמסיק ואמר דבר זה בנבוא' (ודלא כי"מ) וה"פ דקרא ויתנם יהושע ביום ההוא וגו' ולמזבח ה' אל המקום אשר יבחר ה' מי שיבחר מקום בית ה' והיינו דוד כדדרשי' מוישבו בנויות ברמה שהיו עוסקין שמואל ודוד איזה מקו' הוא ראוי לבנין בית ה':

מי שהוא עתיד לבנות בית הבחירה. לאו דוקא לבנות אלא מי שיבחר מקום הבנין וכדפרישית (ודלא כי"מ):

בעון ע"ז. מדה כנגד מדה הם מכחישי' בה' אף הוא מסתיר פניו מהם:

ומגלי עריות. כדכתיב בעד אשה זוכה עד ככר לחם שהאשה קרוי' לחם כדכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

ושופכי דמים. כי מונעים הארץ שתהי' נושבת לפיכך הגשמים נעצרים והארץ שממה:

ופוסקין צדקה ברבים וכו'. אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושים אף הם יתנו זרע רב בארץ ואפי' מעט לא תצמיח:

כי הדם הוא יחניף את הארץ. דרשינן נוטרייקון כי הדם הוא יחן אף על הארץ שלא ירדו הגשמים וכן מפורש במס' תענית:

את פני ה'. היינו באורים ותומים דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו' ודרש פני פני בגזרה שוה:

מהו אשר משפטו פעלו. דהל"ל אשר פעלו משפט כדכתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט:

שהוא עושה משפט. באדם ודורש פעלו ומעשיו הטובים ומענש הבוזים אותו כהאי דשאול דמייתי בסמוך שדרש משפטן של גבעונים ממנו ומענש לישראל על שלא ספדוהו כהלכה מיהו דוקא לענוים כשאול כדכתיב ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ויהי כמחריש הוא שנדרש משפטו ופעלו והיינו דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ וגו':

שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכה:

מה לכם ולבית שאול. שלא ידע דוד שהומתו גם הגבעונים אשר היו בנוב עיר הכהנים ביום שנהרגו הכהנים שבתוכה ע"י שאול:

אמר להו מה אתם רוצים כעת אחרי שכבר מת שאול. ומה הנאה יש לכם שאלו נהרגין קחו לכם כסף וזהב:

אמר. שמא הם מתביישים קצתן מפני קצתן:

נסב. לקח כל אחד מהם והיה מפייס אותו בפני עצמו וא"ל מה הנאה וכו':

אין לי כתיב. וקרי אין לנו ש"מ שמעיקרא אמר כן לכולם בבת אחת ואח"כ אמר לכל אחד בפני עצמו:

שלש מתנות טובות. מדות טובות שיהיו בישראל בטבע משא"כ שאר מדות טובות צריך שירגיל אדם את עצמו בהן לקנותן:

רחמנים. וכי ימצא את אויבו ישלחנו בדרך טובה:

ונתן לך רחמים. לך דייקא שהוא בעצמו יהיה רחמן:

ואלו אין בהן אחד מהן. שלא רחמו על בני שאול ולא נתביישו מדוד ולא גמלו חסד עם בני שאול שאלולי שהן שאלו שלא לקברן לבני שאול מיד אחר מיתתן לא היה דוד דוחה מצות עשה דקרא לא תלין וגו' (דלא כי"מ):

והגבעונים לא מבני ישראל המה. אינם ראוים שיתערבו עם בני ישראל אע"פ שהם גרים:

והנתינים יושבים בעופל. במקום מיוחד שלא יתערבו עם ישראל:

והעובד את העיר יעבדוהו. היינו הגבעונים דבישראל לא שייך עבדות והא דכתיב בסיפא דקרא מכל שבטי ישראל היינו שהנתינים יבואו מכל שבטי ישראל לעבדהו (ודלא כי"מ):