קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 3

כי יקח איש אשה ובעל'. מגיד שניקנית בכסף שאין קיחה אלא בכסף שנא' נתתי כסף השדה קח ממני:

הייתי אומר. דוקא ע"י כסף וביאה יחד נקנית לו כדכתיב כי יקח דהיינו כסף והדר ובעלה אבל באחד מהן כסף או ביאה מנ"ל שנקנית:

שוכב עם אשה בעולת בעל. ומתו גם שניהם בחנק והיינו כנשואה:

הגע עצמך. אמור לנפשך הלא לא כתיב בהאי קרא אלא שנעשה לה בעל ע"י בעילה ואפ"ה הבא עליה בחנק כדין הבא על אשת איש:

ה"ג הבא אחריו בחנק כהדא דתני בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה והבא אחריו בחנק ולא סוף וכו' וכן הגירסא בכתובות פ"ג. וה"פ להביא את שבא עליה הארוס בבית אביה שעדיין ארוסה היא לענין מציאתה ומעשה ידיה שהן של אביה אפ"ה בזה דינה כבעולה שהבא עליה אח"כ נידון בחנק כדין הבא על אשת איש ואינו בסקילה כדין הבא על הארוסה ולאו דוקא בבא עליה הארוס כדרכה אלא אפי' בא עליה שלא כדרכה והבא אחריו בחנק:

לא צריכא. לא איצטריך קרא אלא לבא עליה הארוס שלא כדרכ':

אין תימר. אם תאמר דקרא אתי לבא עליה הארוס תחלה כדרכה דוקא:

למה לי בעלה. שבא עליה הארוס בבית חמיו אז הבא אחריו בחנק. אפי' אחר שבא על נערה המאורסה כדרכה הבא אחריו אינו בסקילה אלא בחנק ולכתוב בעולת איש מאי בעולת בעל אלא ללמד אם בא עליה הארוס שלא כדרכה הבא אחריו בחנק שהבעל עושה בעולה שלא כדרכה:

כיי. כי האי דתנינן תמן בסנהד' פ"ז:

באו עליה. על נערה המאורס':

והשני בחנק. דבעולה היא וכתיב כי יהיה נערה בתולה מאורש' לאיש וגו' בתולה ולא בעולה: