קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 11

לזכות. גם בזו שבגליל:

קנה. שתיהן:

אפי'. אינו מפסיק אלא מיצר ביניהן הוה הפסק ולא קנה אלא זו שהחזיק בה:

נתכוין לזכות וכו'. אם החזיק בנכסי הגר בשדה אחת לקנותה ואת המיצר שלה ואת השדה שסמוך למיצר מצד השני מהו מי אמרינן הא דלא קנה לר"י את תברתה בחזקתה דאידך היינו משום שלא נתכוין להחזיק במיצר וכיון שהוא מפסיק לא קנה השדה אחר שאינה מחובר לה אבל הכא דמתכוין לקנות גם המיצר קנה וגם השני' דמצר דארעא חד הוא או דלמא כיון דסתם מיצר מופלג מן השדה גבוה או נמוך וכל אחד מקום חשוב בפני עצמו הוה מצר לבד ושדה לבד ואפי' המיצר לא קנה:

לא נתכוין לקנות. השדה שבאמצע שני השדות לא קנה אותו שדה שלא החזיק בה הואיל דאיכא הפסק בין השדה שהחזיק בה להשדה שרוצה לקנות עמה עד שעה שיתכוין לקנות גם השד' שבאמצען דאז אמרינן דמצר דארעא חד הוא:

מתניתא. ברייתא דמייתי בסמוך קשיא לר"ח:

המחזיק בקרקע. ועליה קמה:

חייב בכל. בלקט שכחה ופאה ותרומו' ומעשרות:

המחזיק בקמה. דהיינו שהחזיק בקרקע לקנות הקמה שעליה ולא אותה:

ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת. בתמיה ואפ"ה זכה בכל הקמה ודוחק לאוקמי הברייתא שהחזיק בכל שבולת בפני עצמה:

ותלש כל שהוא. מן הפירות המחוברים הגדילים שם קנה כל השדה:

אלא אותו קלח. שתלש:

קיימה. פירשה ר' אבודמא מן נחותא הך מתני' בנכסי הגר דמהני אפילו רפק בה פורת' מהני נמי תלישה כל שהוא ושמואל מיירי בקונה מחבירו: