קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 3

הלכה. האשה אחר הקידושין אצל החכם והתיר לה הנדרים שהיו עליה בשעת הקידושין:

וריפאה. מן המומין שהיו בה בשעת הקידושין:

עוקר את הנדר מעיקרו. שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי נדרת והיא אומרת לא והחכם אומר לה הרי הנדר מביא לך לידי כך הלכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה נדר בשעת הקידושין:

אלא מכאן ולהבא. אבל עד עכשיו היו בה נמצא שבשעת הקידושין הטעתו:

אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת. דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואדעתא דהכי לא קדשה:

מתניתין. הך ברייתא דתני הלכה אצל הזקן אינה מקודשת אתיא כר"א:

ה"ג דתנינן תמן אר"א לא אסרו זה אלא מפני זה מ"ט דר"א בדין היה וכו' וכ"ה בכתובות. וה"פ בגיטין פרק השולח תנן המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' רמ"א כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושא"צ חקירת חכם יחזיר רא"א לא אסרו זה אלא מפני זה:

בדין היה. שנדר שצריך חקירת חכם יחזיר דטעמא מאי אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר משום קלקולא שיאמר אלו הייתי יודע שהחכם יתיר נדרה לא הייתי מגרשה נמצא הגט בטל ובניה ממזרים ובנדר שצריך חקירת חכם לא שייך האי קלקולא שהכל יודעין שהחכם יכול לעקור הנדר אלא שלא היה רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אלא מפני מה אסרוהו מפני נדר שא"צ חקירת חכם דיכול לכחש ולומר אלו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשו והא דקאמר בטעמו דר"א שזקן עוקר את הנדר מעיקרו נראה דל"ג ליה וכ"ה בבבלי בכתובות:

מותרת להנשא בלא גט. המקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים ויש עליה נדרים שהחכם יכול להתירן ולא הלכה מותרת להנשא בלא גט:

הוון בעיי מימר. סברוהו למימר:

מ"ד מותרת וכו' אתיא כר' לעזר דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ובודאי מעיקרא על מנת שתלך לחכם לא קידשה:

רבנין. רבי מאיר דפליגי אר"א וכדפרישית:

כולה רבנן. חזרו לומר דשני ברייתות כרבנן:

ה"ג כולה רבנן מ"ד מותרת וכו' והוא מתיר לה אם נדרה. ויהיו קידושי הראשון תלין עליה למפרע ובניה מן השני ממזרים אף היא אינה נשאלת עליו לפיכך מותרת להנשא בלא גט:

שלא תלך אצל הזקן וכו'. דאטו כל הנשים דינא גמירי: