פדיין חזרו לקדושתן. אסיפא דמתני' דנדרים קאי דתנן התם הרי נטועות אלו קרבן עד שיקצצו טלית זה קרבן עד שתשרף אין להם פדיון וקאמר חזקיה הא דתנן אין להם פדיון היינו להוציאן מקדושתן לגמרי דה"ל כאומר בפירש הרי נטיעות אלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא יקצצו ונמצא פדיונם קדוש כל שעה לפי שיוצאות הן לחולין אלא שחוזרות וקדושות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פדיין פדוין. והא דאמר עד שיקצצו לא בא לומר שאף כשיפדם יחזרו לקדושתן עד שיקצצו אלא שיהיו קדושות עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן כדמסיק:
ופריך מתני' קשיא לר"י דתנן אין להן פדיון:
ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו אין להן פדיון היינו שא"צ פדיון כשנקצצו דאז פקעה קדושתן בכדי:
ה"ג אר"י מה דאמר חזקיה וכ"ה בנדרים:
בשפדיין הוא. המקדיש עצמו דלעולם לא יצאו מרשותו או מרשות הקדש אבל אם פדאן אחר אפילו קנאם ההקדש אח"כ אינן חוזרות וקדושות דנסתלק רשות בעלים הראשונים מהם וכיון דהאי שעתא לא חייל עליהן הקדשו שוב אינן חוזרות וקדושות:
ופריך מחלפא שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:
תמן. בנטיעות הוא אומר שאם פדאן אחר פקעה מהן קדושתן:
והכא. בקידושי אשה אמר לעיל דמיבעיא ליה אם אמר הא לך פרוטה שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך מהו הא כשנישאת לאחר נמי נימא דפקעו קדושי הראשון מיני':
לא צריכא. אלא כי קמיבעי' לי' לר"י בנותן לאשה שתי פרוטות וא"ל באחת תתקדש לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשיך דלא דמי לפדאן הוא דמשנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה לפדאן אחר נמי לא דמי' שהאשה מכנסת עצמה לרשותו במקצת ולא יצאה מרשו' הבעל או מרשו' עצמה אפי' שעה אחת א"נ כיון דהוא המגרש והמקדש לפדאן הוא דמיא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c