גמ' תמן תנינן. ב"ב פ' יש נוחלין:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 7 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לתת לו. ליתן לו ירושה. אבל לא ליקח ממנו. לפסלו ע"פ דיבורו א"נ לירשו אם מת זה שאמר עליו שהוא בנו:
ולא מתני' היא. בתמיה ומאי קמ"ל ר' אבהו:
אינן נאמנין. דקרוב הוא אצלו וכ"ש בדבר דאית ליה זכות בעדותו וללשון הראשון הקושיא כפשטה:
דלמא. שמא על ר"י נאמרה שמעתתא דר' יוחנן דאע"ג דא"ר יהודה שנאמנים ה"מ לענין לזכות לבנו אבל לזכות עצמו אינו נאמן:
עוד היא מתני'. אף זה שמעינן מברייתא דתניא כי את הבכור בן השנואה יכיר יכירנו לאחרי' מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה ממזר וכיון דמיכיר יליף בעינן דומי' דבכור לתת אבל לא ליקח:
אמר אינו בני אינו נאמן. דכיון שכבר הוחזק לבנו אינו נאמן להוציאו מחזקתו וכי קאר"י דנאמן היינו בדלית לי' חזקה:
אמר בני הוא נאמן. דמגו דאי בעי יהיב לי' במתנה:
אית. איכא דתני גם ברישא במוחזקין שהו' בנו שנאמן לומר שאינו בנו. רבי חזקי' ר"ז בשם ר"ה. אמר הא דתנו היו מחזיקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בנו אינו נאמן דוקא בשהיה מוחזק שהוא בנו מאשתו אבל היו מחזיקין בו שהוא בנו משפחתו וסברו שמסתמא שחררה קודם הבעילה והרי הוא בנו ואומ' קודם מיתתו שאינו בנו אלא עבדו שלא שחרר השפחה נאמן:
וחזר ואמר עבדי הוא נאמן. שלא אמר מתחילה שהוא בנו אלא לפטרו מן המכס:
וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן. אלא ודאי עבדו הוא כדאמר מעיקרא דאלו הי' בנו לא הי' אומר למוכסי' שהוא עבדו:
אית וכו'. איכא תנא דתני אם אמר עבדי היא וחזר ואמר בנו הוא נאמן:
א"ר מנא. לכך הוא נאמן בשביל הנך כותי' שהן משתמשין בבניהן יותר ממה שהן משתמשין בעבדים וצריכין ליתן מכס מבניהן יותר ממה שנותנין מעבדיהן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c