הערייה בזכור. המערה בזכור או בבהמה מהו שיהא חייב ומה הוא הערייה. פליגי בה אמוראי בר"פ הבע"י איכא מאן דאמר זו נשיקת אבר ואיכא מ"ד זו הכנסת העטר':
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופשיט וכל העריות. דקי"ל דהעראה כגמר ביאה לא מן הנדה למדו דכתיב בנדה את מקורה הערה וילפינן שאר עריות ממנה בהיקישא דרבי יונה דכתיב את כל אשר יעשה מכל התועבות האלו הוקשו כולן זה לזה אף זכור ובהמה ילפינן מינה דהיינו מנדה:
עד כדון. עד כאן שמענו מנדה דישראל חייב על העראה דזכור ובהמה כגמר ביאה בגוי מנין דחייב על העראת דזכור ובהמה שהרי אינן מוזהרים על הנדה:
לא מינה. מקרא ששמענו איסוריה שמענו כמו כן דחייב על העראה דכי היכי דאמרינן שאם הערה באשת חבירו דחייב דודבק באשתו ולא באשת חברו משמע כל שהוא נדבק באשת חבירו חייב ה"ה בזכור ובבהמה חייב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c