בקשו לקרבן. דקסבר לא גזרו עליהן חתנות אלא משום דגזרו עליהן עבדות והם בכלל עבד וקסבר דלא גזרו עליהן עבדות אלא בזמן שבה"מ קיים ועכשיו שחרב המקדש מותרים א"נ קסבר דוד גזר עליה' לפי שלא מצא בהם ג' סימני' האמורי' למעלה מיהו לא גזר אלא על אותו הדור אבל בניהם כשרים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מפיך לישנא. אמר בהיפך דקודם ר' לעזר בקשו לקרבן ור"א אסרן:
מי מטהר חלקו של מזבח. דקסבר יהושע גזר עליהן עבדות לעדה ולמזבח לעולם ומש"ה אסורי' בחתנות וא"כ אף אם נאמר להפקיר חלק העדה דהפקר ב"ד הפקר חלק מזבח מי יכול להתיר ולעולם באיסורן עומדים:
הדא אמרה יהושע ריחקן. דאס"ד דוד ריחקן ומעולם לא הופרשו למזבח אלא שתלאן בדוד וכדאמר לעיל לא שייך כאן כלל חלק מזבח:
ופריך אפי' תימא יהושע ריחקן. לא ריחקן אלא משום פסול משפחה שנמצאו בהם פסול שאינן ראויי' לדבק בהן או שהן אכזריים:
אין תימר. דאי ס"ד דמשום פסולי עבירות הרחיקן שיש איסור בחתנותם כעבדים קשי' א"כ הבא על הנתינה לא יהא לה קנס ואנן תנן ר"פ אלו נערות דנתינה יש לה קנס ושפחה אין לה קנס וגירס' תוס' א"ת משו' פסול עבדות:
איררן כנחש. דכתיב ביה ארור אתה מכל הבהמה:
וכי חוי היה. והלא אמוריי' היו דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה כי אם מיתר האמורי:
מעשה חוי. מעשה הנחש דנחש מתרגמינן חויא ואנו יורשין את הארץ. כלומר האמוריי' שלא באו עמהם ליהושע ויש גורסין ואין יורשין את הארץ ואישראל קאי שלא ירשו את הארץ:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d5bec1746d3be65f2e221273b6985d511e9dc1443556702f3a428fdf0ea0808c