קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 12 · Segment 5

ה"ג ניחא בת ישראל לממזר דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' אלא ממזר' לישראל מנ"ל ת"ל לא יבא לו לפסול. וה"פ אמתני' פריך דתנן יש קידושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום ואיזהו ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ופריך הניחא בת ישראל לממזר הולד פגום כדכתיב לא יבא ממזר גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה' אלא ישראל שנשא ממזרת הולד פגום מנ"ל דהא כתיב למשפחותם לבית אבותם ואין הולד הולך אלא אחר הזכר וקמשני דכתיב לו דמיותר הוא ללמד שהולכין אחר פסולו' ואפי' מצד האם ושאר פסולי קהל ילפינן מממזר:

מום זר. כל שיש בו מום זר בין שנולדו אביו או אמו מזר כלומר שנולדו ממי שהיתה אמו זרה לו הרי זה פסול מלבוא בקהל דקסבר רבי אבהו דליכא למשמע מלו דהלך אחר פסולו של הולד שהרי לו קאי אאב ולא אבן:

ופליג. הא דאמרו ר"י ור"י לעיל דגר מותר בממזרת פליגא על הא דאר"י בר פזי:

אלקים מושיב יחידים. המיוחדי' לבית אחד:

הקב"ה מביאן ומזווגן. הרי שאין ממזרת נשואה אלא לממזר ולא לגר. ביומוי. בימי ר' ברכי' עלה אדם אחד מבבל לא"י. וידע בו רבי ברכי' דהוא ממזר:

א"ל. האי ממזירא לרבי ברכי' זכה עמי. כלומר שיתן לו צדקה:

א"ל למחר. אתה עומד בציבור כשאדרוש ואני עושה לך קצבה כמה יתנו לך:

אתא. בא הממזר ורבי ברכי' יתיב ודרש:

מן דחסיל מידרש. לאחר שסיים הדרשה אמר להשומעי' בואו וזכו עם הממזר הזה ותנו לו צדקה:

מן דאזיל. לאחר שיצא הקהל אמר הממזר לר"ב רבי חיי שעה כלומר פרנסה בקשתי ממך ואיבדתה ממני חיי עולם שלא יתנו לו אשה אפי' גיורת ומשוחררת שיהיה לבז בעיניהם:

א"ל חייך. חיי העולם הזה נתתי לך דאילו לא פרסמתי שאתה ממזר לא הי' לך חיים כדרב הונא וכדמסיק: