קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 10

ר"י. דתנן בפ"ה דשבועות אמר תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבוע' שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת רמ"א אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת דקסבר ר"מ ווי"ן מחלקין ה"ה ה"נ וה"ל כאומר או בזו או בזו ואינה מקודשת לר"מ עד שיהא שוה פרוטה בכל אחת מהן אלא מתני' כר"י אתיא:

ה"ג ונאכלת בתוך ל' יום. וה"פ שנאבד או שהוציאה הסלע תוך שלשים יום דכי בעי הקידושין למיחל ליתנהו אפ"ה הוי קידושין:

אף רשב"א. ואף רשב"א דקאמ' בסמוך מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מודה דהכא מקודשת אע"פ שנאכלו הקידושין:

ופריך מה. בין זו שנאכל הסלע תוך ל' למלו' דהא כיון שנאכל הסלע קודם שחלו הקידושין ה"ל הך סלע מלוה גבה וכי בעי קידושין למיחל ה"ל מקדש במלו' שאינ' בעין דלכ"ע אינה מקודשת:

ומשני מלוה לא נתנה לשם קידושין. אלא להוצאה ניתנה מקמי דניתחלו הקידושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידי' הוא ולא מידי יהיב לה שיחולי הקידושין עליו אבל אלו לא ניתנו לה להוצאה אלא ע"מ להתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה וכי מטא זימנא מתקדש' בהן למפרע. אר"א וכו'. סיומ' דקושיא היא מעתה לדברי רב אע"פ שאכלה הראשונ' תצטרף עם האחרונה הואיל ולשם קידושין ניתנו:

ומשני פתר לה. הא דתנן היתה אוכלת ארישא כי אמר התקדשי וכו' דאיירי בשאמר אי אפשי בזו וכו' הלכך בעינן שיהא באחת מהן ש"פ:

ופריך ואין על ראשה. ואי ארישא קשי' הא דתנן היתה אוכלת וכו' עד שיהא באחת מהן וכו' משמע אפי' בקמייתא הא לאחר שאמר' אי אפשי בזו קמייתא לאו דידה היא ואיך תתקדש בה:

דרבי שמעון בן אלעזר היא. מתני' אתי' כרשב"א:

אפי' לא נשתייר ש"פ מקודשת. בההיא הנאה דמחיל ההלואה לגבה:

מלוה כפקדון. אם נשתייר בעין מהמלו' ש"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

ה"ג דהוא פתר לה במלו' שהמלו' אמר לה קח לך חטי' ולקח לה שעורי'. וה"פ שר' לעזר מפרש להא דרשב"א ורבנן דפליגי במלוה היינו שאמ' האיש להאשה קח לך מן החטין שלי והלכה ולקח' מהשעורי' לת"ק כיון דלא לקח' ע"מ לגזול לאו גזלה היא אלא כמלוה דמי' ולרשב"א כיון דכגזלן הוא דשינה מדע' בעלי' לפקדון דמיא וה"נ כיון דאמ' אי אפשי בזו ואכלתה לרשב"א לפקדון דמי וצריך שיהא בה שוה פרוטה עדיין בעין ולאו בדאכלה כולה איירי אלא שהתחילה לאכול ממנו ואפי' בקמיית' דה"ל כשולח יד בפקדון דכדידה דמיא:

וקשי' מקדשין בגזיל'. לרשב"א פריך דלדידי' דה"ל גזלני' איך תתקדש בגזלה זו שביד' ולא משני מידי אלא הא דקאמ' בסמוך אית תניי תני מקדשין בגזלה היינו שינויי' אקושי' זו:

ר"י בעי וכו'. את"ק דרשב"א פריך דמפרש במלוה אפי' לא נשתייר שם ש"פ מקודשת היינו בשלא נשתייר מחוב הלוואתה ש"פ וקשיא לי' א"כ במאי מקודשת בהנאת מחילת מלוה בשלמא מי שחייב לחבירו דינר נותן פרוטה להרווחת זמן או שימחול לו חובו אלא הא ודאי אין דרך בני אדם שיתנו ש"פ שימחול לו מלוה של פחות מש"פ:

ה"ג שמא ניתן ש"פ על פחות מש"פ:

אית תניי תני. יש ברייתות דתנינן בהו דמקדשין בגזלה:

א"ר מנא. ולא פליגי:

ה"ג בגזלה שהוא יכול להצילה מידה. דכל זמן שהיא בעין כפקדון דמי' ומתקדשת בה:

בגזלה שאינה יכול להוציאה מידה. דה"ל כמקדש בדבר שאינו שלו:

בגזלה שנתייאשו הבעלי' ממנה. והא דקתני מקדשין בגזלה לאו בגזלה שגזלה היא ממנו איירי אלא שמקדשה בגזלה שגזל הוא הלכך אם נתייאשו הבעלי' ממנה כדידי' דמיא ומתקדשת בה ואם לא נתייאשו הבעלים ממנה לאו כדידי' דמיא ואין מקדשין בה: