קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין · פרק 3 · הלכה 3 · Segment 3

תמן תנינן. בעירובין פ"ג:

מתנה אדם על עירובין. מניח שני עירובין אחד לסוף אלפי' למזרח ביתו ואחד לסוף אלפי' למערב ביתו ואומר אם באו עכו"ם למזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ויהי' לי למערב ביתי ד' אלפי' אמה ואם באו למערב יהי' לי במזרח ד' אלפי' אמה ואם לא באו לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי שיהיה מותרים לילך לכל צדדי העיר שני אלפי' אמה:

ה"ג כיני מתני' מתנה אדם על עירוביו וכ"ה בעירובין. וה"פ כן היא פרושא דמתני' שמתנה על שני עירובין שהניח וכדפרישת:

מאן תנא. דצריך להתנות אם באו ואם לא באו מכאן ומכאן הריני כבני עירי ולא אמרי' שמכלל לאו שומע הן:

ר"מ. היא:

היידין ר"מ. איזהו ר"מ:

עד שיכפול תנאו. ואם לא כפלו אע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים ומקדשת וה"נ במתנה על עירוביו צריך לכפול תנאו ואם לא כפלו עירובו קיים ואינו כבני עירו:

הכל מודי'. אפילו ר"מ:

שאם אמר וכו'. שאינה מקודשת עד שירדו גשמים דאינו תנאי אלא שאין הקידושין חלין אלא לאתר שירדו גשמי' ואם קידשה אחר קודם שירדו גשמים מקודשת לשני וכדתנן לעיל בריש פרקין:

דתנינן תמן. פ"ג דעירובין:

אם ספק. רישא דמתני' נתגלגל העירוב חוץ לתחום מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה ה"ז עירוב אם ספק אם נתגלגל מבע"י או משחשיכה:

ה"ז חמר גמל. דמספקא לן אי קני ליה עירוב זה וביתו הוא כאן במקום עירובו ומכאן יש לו אלפים אמה שמעבר ביתו לצד השני או שמא לא קני עירובו דהמניח עירובו חוץ לתחום לא עשה כלום ומביתו יש לו אלפים אמה לכל רוח ולא קני לעבר עירובו כלום ומספק זה נאסר לילך מביתו חוץ מאותן אלפים אמה שבין ביתו לעירובו דממ"נ מותר בהן אבל מעירובו ואילך לא דלמא לא קני עירובו ומביתו לצד אחר נמי לא דלמא קני עירובו נמצא זה מושכו לכאן וזה לכאן והוא כאדם שמנהיג חמר וגמל שהחמר הולך לפניו וזה מנהיגו והגמל לאחריו והוא מושכו וצריך לפנות לפניו ולאחריו והכא כיון שהניח עירובו ה"ל כאלו התנה בפירוש ע"מ שילך ממקום עירובו ב' אלפים אמה ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יקנה לו עירובו שיהיה כבני עירו אלא ודאי כיון שלא כפל התנאי אינו כלום:

לא אר"מ. דבעינן תנאי כפול בקידושין אלא לחומרא כלומר משום חומרא דעריות אבל בעירובין לית ליה דבעינן תנאי כפול:

ויאות. שפיר קאמר ר"י דבעירובין היינו טעמ' דהוה חמר גמל דבעירובו אינו קונה דשמא נתגלגל חוץ לתחום מבעוד יום וכבני עירו נמי לא הוי משום דבבין השמשות עקר דעתו מבני עירו שסבר היה שעירובו במקומו הוא מונח ומהאי טעמא צריך נמי לומר אם באו אם לא באו:

והכא. אבל הכא בקידושין אם בא אחר וקדשה עד שלא ירדו גשמים אינה מקודשת לשניהם לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים ולשני אינה מקודשת שלא כפל הראשון התנאי ואזלינן לחומרא שמא לא תנאי הוה א"כ קידושי הראשון חלין אע"פ שלא ירדו הגשמים:

ה"ג והן אם לא אם לא אחד הוא. וה"פ מ"ש אם לא יעברו היה צריך לכפול התנאי ומ"ש אם לא בא דעירובין קאמרת דאינו צריך לכפול תנאו אלא משום דעקר רגליו מבני עירו:

א"ל. שאני התם שהיתה ארץ גלעד בידיהם של בני ראובן ובני גד ומשה בא להוציא מידם לכך צריך לכפול תנאו: