תד"ה קטנים וליכא לאוקמי כגון שהניח להם אביהם נכסים כו'. ולענ"ד הי' נראה ליישב כיון דר"פ הוא המשיב ה"ק הניח לפניהם וכו'. ומסתמא גם הוא בעל אתקפתא כמ"ש בכללי הפוסקים. ור"פ דאזיל לשיטתי' בערכין (דף כ"א) דלעולם אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים דפריעת בע"ח מצוה. וקטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו. וא"כ שפיר י"ל דבגדולים אפשר לאוקמי בהניח אחריות נכסי' חייבים לשלם חוב אביהם. אבל בקטנים שפיר קשה דמטעם אכילתם אזוקי מזיק ומטעם חוב אביהם הא אין נזקקין. וק"ל:
ומתוך הסוגיא קשה לי מאוד לשיטת הרשב"א והר"ח הובא בהר"ן פ"י דכתובות דכופין ליתומים גדולים לשלם מטלטלי שירשו מאביהם והא דמטלטלי' דיתמי לא משתעבדי היינו בקטנים. וכ"ה במרדכי ובהגהת אשר"י פ' הכותב. וכיון שכן קשה מסוגיין דפריך ממתני' נימא תהוי תיובתא דר"ח. ומשני כי תני' ההיא לאחר יאוש כו' וק"ל מ"מ אף בלא הניח אחריות נכסים רק מטלטלי' נכפיי' ליתומים לשלם חוב אביהם. ואם מיירי בקטנים א"כ גם לר"ח לא פריך מידי דהא קטנים שהזיקו פטורים. וצע"ג:
ומתוך הסוגיא קשה לי מאוד לשיטת הרשב"א והר"ח הובא בהר"ן פ"י דכתובות דכופין ליתומים גדולים לשלם מטלטלי שירשו מאביהם והא דמטלטלי' דיתמי לא משתעבדי היינו בקטנים. וכ"ה במרדכי ובהגהת אשר"י פ' הכותב. וכיון שכן קשה מסוגיין דפריך ממתני' נימא תהוי תיובתא דר"ח. ומשני כי תני' ההיא לאחר יאוש כו' וק"ל מ"מ אף בלא הניח אחריות נכסים רק מטלטלי' נכפיי' ליתומים לשלם חוב אביהם. ואם מיירי בקטנים א"כ גם לר"ח לא פריך מידי דהא קטנים שהזיקו פטורים. וצע"ג: