שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי ביצה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 5

מעתה מדברית תהא מותרת וכו'. וקשה שאני מדברית וצביי' דלאו מחמת איסור שבגופה לא היתה ראויה לשחיטה אלא דבר אחר גרם לה ומוקצ' איסור שבגופה הוא ולא שייך לומר מגו משא"כ כאן שאיסור שחיטה שבגופה הותר אמרינן מגו דהותר איסור שחיטה הותר נמי איסור מוקצה שבו:

אתיא כמ"ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין וכו'. כתבו תוס' במס' בכורות דף כ"א ע"א בד"ה ת"ק אית ליה דזעירי וכו' דה"נ אשכחן בירושלמי פ"ק דנדה וכו' ואח"כ אומרים כאן בבהמה טמאה כאן בבהמה טהורה וכו' כלומר דבהמה טמאה אינה יולדת למקוטעין ובהמה טהורה יולדת למקוטעין ובשמעתין פלוגתא בבהמה טהורה ע"כ ע"ש ותימא דודאי אף הירושלמי סובר דאיכא פלוגתא אם בהמה טהורה יולדת למקוטעין או לא כמפורש כאן אלא דבנדה ה"ק דיש לומר דריב"ל לא פליג ארב אבל פלוגתא בעלמא מיהו איכא וצ"ע:

גוזל שנולד בי"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה. בבבלי דף ו' גרסינן אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה א"ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט וכו' אשתיק רב כתב הרא"ש יש פוסקין הלכה כרב וכו' ויש פוסקין כשמואל והגאונים פסקו כרב ע"ש והמהרש"ל ביש"ש מסיק כשמואל ע"ש ומסוגיין משמע דהלכתא כשמואל דלא מייתי כלל להא דרב אך נ"ל דהבבלי סובר כרב דגרסינן התם במכילתין דף כ"ו בכור שנפל לבור רי"א ירד מומחה ויראה וכו' ופריך והא מוקצה הוא ופירש"י אי מאתמול לא הוי ביה מום כלל פשיטא דלא ישחוט דהא אשמועינן ר"י בכמה דוכתי דאית ליה מוקצה ע"כ ומאי פריך הא קודם שהתירו החכם לא היה ראוי לשחיטה וכיון שהתירו מותר לשחוט והואיל ואיתקן לשחיטה איתקן מאיסור מוקצה וא"ל דשאני הכא דעביד איסורא שבקרו בי"ט דהא ר"י אית ליה רואין מומין בי"ט וכן קשיא אהא דפריך הש"ס שם ע"ב איתיביה ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ואמאי נימא האי בכור מעיקרא וכו' אחזי לחכם אשתרי ליה וליהוי מוקצה ע"ש ומאי קושיא דלמא שאני בכור כיון דהותר לשחיטה הותר נמי איסור מוקצה שבו ורבא לא קאמר דיש מוקצה לחצי שבת אלא גבי פירות ודומיהן אלא ודאי דבריר ליה לסתמא דש"ס דהלכתא כרב ופריך שפיר והדברים ברורים:

לא כן תני ביצים שריקימו וכו'. כתב הג"א בפרקין וכגון שנולד עם הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים אבל עופות שלא גדלו כנפים אסר ר' יואל משום שקץ ע"כ ובלי ספק שמדברי הירושלמי אלו יצא לו דין זה ומדפריך מיניה משמע דאף רבנן מודו בהא וכמ"ש הש"ך בס' נקודת הכסף ודלא כמ"ש הט"ז שם דס"ל כראב"י ושיעור דפתיחת עינים ודגדלות כנפים אחד הוא ע"ש דהא אפשר שתולד עם כנפים ואי אפשר שיפתחו עיניו ביום ראשון ללידתו דהא גרסינן בבבלי דף ו' ת"ר אפרוח שנולד בי"ט אסור ראב"י אומר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואס"ד דאפשר שיפתחו עיניו ביום לידתו מאי קאמר אף בחול אסור הא אפשר דאף רבנן מודו בהא אלא קמ"ל דבי"ט אסור אפי' נפתחו ביומן אלא ודאי כמ"ש. והא דכתב בהג"א אסר ר' יואל משום שקץ תיפוק ליה דמפורש בירושלמי נראה דה"ק אע"ג די"ל דהירושלמי סבר כראב"י מ"מ ר' יואל פירש דהירושלמי אתיא ככ"ע ואסרו משום שקץ וזה ברור: