בזוכר את הקשים. הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם בהלכה ג' כתב עמדוהו עניים בפניו או חפהו בקש והוא זוכר את הקש וכו' אינה שכחה ונראה שהוא ז"ל היה מפרש דמה דבעי הש"ס היה כולו מחופה בקש לאו אכל השדה קאמר כדנראה לכאורה אלא על כל העומר ומשום דבמתני' דקתני שחיפהו בקש יש לפרש דמקצתו הוא שחיפהו דומיא דעמדו עניים בפניו ולפיכך בעי אם כולו מחופה בקש בכיוון מהו ופשיט ליה מהאי דסומא דהוי שכחה ודחי לה ר' יונה דסומא לא דמיא להכא דהבה"ב בזוכר את הקשים ולפיכך לא הוי שכחה ואפי' אם חפהו כולו ופסק כר' יונה ולקולא ועיין בפ' דלקמן שם מה שיתבאר מזה בס"ד:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סליק פירקא בסייעתא דשמיא
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4216ebe1d4a4ff2bb2d35b20b1840b95b943e04a9531d71eef6f441329168d04