מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 7 · הלכה 1 · Segment 4

עד דיעביד כל שנה ושנה. לכאורה קשיא מאי קמיבעיא ליה הא אפי' כזית הנוטף בשעתו קתני ומשמע אפי' אינו נוטף בכל שנה אלא שהוא נוטף בשעתו וכן פי' הר"ב לכך נראה דה"פ דהא בלישנא דמתני' יש לדקדק מאי האי דקתני אפי' כזית בכ"ף הדמיון ועוד דכי לא סגי למיתני אפי' נטופה בשעתו אלא דה"ק שיש לו שם בשדה מחמת שהוא נטופה כדמפרש לה אבתרה ואפי' הנטופה שלו אינו כל כך הרבה אלא כמו הזית הנטופה בשעתו ולפעמים בדרך מקרה שאותו הזית מסתמא אינו נוטף הרבה כך הזית הזה אינו נוטף כ"כ וכמו דמפרש לקמן לחלוקה דבשמו או שהיה שפכוני הרבה או בישני שמבייש אחרים שעושין יותר מיעוט ממנו ואף שהוא ג"כ אינו נוטף הרבה מ"מ הוא היותר מסוים ביניהם והשתא נוכל לומר דמיהת בעינן שיהא הוא עושה כן בכל שנה ושנה או דנימא דברוב השנים סגי והיינו דקא מיבעיא ליה להש"ס ומסיק דלא בעינן שיתמיד כן בכל השנים אלא אפי' ברוב השנים סגי ושמעינן דמיהת רוב השנים בעינן וכך היה לו להר"ב לפרש וכ"כ הרא"ש ז"ל בפי' המשנה ומפרש בירושלמי אע"פ שבשנה זו אינו נוטף ובלבד שיהא נוטף ברוב השנים עכ"ל וכך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שכתב שם בזה או בשמו כגון שהיה לו שם ידוע כגון זית הנטועה בין הזיתים שהוא נוטף שמן הרבה ושם ידוע דקאמר משום שהוא נוטף ברוב השנים וקנה לו שם הזה ומ"ש או השפכני או הבישני עיין בדיבור דלעיל ובענין עיקר הדין מ"ש שם ומה שהשיגו עליו עיין בהלכה דלקמן ד"ה לא על הדא איתאמרת מה שאבאר שם בס"ד: