מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 2 · הלכה 4 · Segment 10

אין למדין לא מן הלכות וכו'. משמע דהאי הלכות מהל"מ היא דקאמר דהא עלה פריך והא תני ר' חלפתא וכו' ובבבלי פרק יש נוחלין (דף ק"ל ע"ב) אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה וכו' והיינו הא דלקמן אין למדין מן ההורייה וכו' וכעין דאמר התם מעיקרא ובלבד שלא ידמה אלא דפריך עלה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה אמר רב אשי ה"ק ובלבד שלא ידמה בטריפות וכו' ולפי המסקנא דהכא בזה בין סבר וכו' בהוא דפליגא אם כן בדבר שיש בו מחלוקת חכמים קאמר דלא יסמוך על המעשה שראה וכן לא ידמה והויא כדהתם דבעינן עד שיאמרו לו הלכה למעשה ואז יכול הוא לדמות מילתא למילתא אם בעל סברא הוא. ובמה שאמר הכא אלא מן התלמוד היינו מסברת אמוראים ומה שאמרו בנדה (דף ז') אין למדין הלכה מפי הגמרא היינו מן המשנה או מן הברייתא כדפירש"י ז"ל שם שבימי התנאים היו קוראין אותה גמרא. ובענין דין משנתינו בשני מיני חטין מהל"מ משמע דדחי לה להא דר' זעירא דאמר אף מיני שעורין הלכה היתה בידם ושכחוה דהא פריך עלה והתנינן המחליק בצלים וכו' והיינו משום דפשיטא ליה דלא שייך לומר הל"מ גבי בצלים דפאה דבצלים אינה אלא מדרבנן וזהו לכ"ע דהא לדעת הר"ש והרא"ש אין פאה מן התורה אלא בדגן תירוש ויצהר וכך הוא דעת התוס' בנדה ר"פ בא סימן (דף נ) ד"ה למעוטי תאנה ואפי' לדעת הרמב"ם שמוכח מדבריו בפ"א ממ"ע דכל האילנות מן התורה חייבות בפאה בא"י וזכרתי מזה בפ' דלעיל בהלכה ד' ד"ה יאמר זית וכו' עיי"ש מיהו בבצלים מודה שאינו אלא מדרבנן שהוציאו שומין ובצלים מכללא דירק דפטור משום דדרך להכניסן לקיום והכי משמע נמי מהברייתא דת"כ דמייתי בפ' דלעיל שם דלא מרבי אלא מיני קטניות וכל שדרכן לקצרן והרמב"ם בפ"ג שם בדין משנתינו כתב זרע ב' זרעים ממין א' כגון שזרעה ב' מיני חטין או ב' מיני שעורין וכו' ודבר זה הל"מ משמע דתפס להאי דר' זעירא למסקנא דלא חש להאי פירכא והתנינן המחליק בצלים וכו' משום דאף דהתם לא שייכא הלכה היתה בידם במיני תבואה שפיר שייכא וב' מיני חטין דקתני במתני' לאו דוקא: