מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 8

בשיטתך דאת אמר ע"י החליפין וכו' כדפרישית דגם בהאי סברא גופא פליגי רבנן ור"א ולרבנן הואיל דעיקר טעמא הכא משום דהחליפין הוא נותן להעני יכול הוא לזכות לו אף לדבר שאינו ברשותו ולהתנות עליו כדלעיל א"כ בשבולת אחת סגי ועיין בפ' דלעיל בהלכה ו' ד"ה מי שליקט את הפאה וכו' מה שנתבאר שם דלשיטתא דהאי ש"ס אליבא דכ"ע אמרינן דאפי' בעה"ב עני יכול לזכות לעני אחר כמבואר שם בהדיא דקאמר בבעה"ב עני לא נחלקו וכו' ומשמעות דברי הרמב"ם בדינא דמתני' דהתם כמסקנת הש"ס דילן דאית להו אזהרה לעני ולא קשיא מידי על דינא דהכא דהא לקושטא דמילתא מסקינן הכא דלרבנן אינו צריך לזכות את העני בכל הגדיש אלא מדינא דחליפין אתינן שמחליף שבולת שלו בשבולת של לקט שיש כאן ומתנה עליהן מספק וא"כ לא מוכחא מידי מהכא דבעלמא יכול הבעה"ב לזכות להעני במתנות עניים אלא דר"א הוא דקאמר הכי לדבריהם דרבנן ולהו לא ס"ל הכי וכדאמרן. והגע עצמך דע"כ לומר כן דטעמא דרבנן דס"ל כר' יוסי וכהאי דקאמר ר' מנא דהת"ק סבר דא"צ לזכות את העני בכל הגדיש אלא בשבולת אחת שהוא נותן לו ומזכהו בשניה להתנות עלי' ומדינא דחליפין וא"כ ע"כ נמי לפרש להא דקאמר והתני ר' זעירא וכו' דלסיועי לר' מנא הוא דקאמר דאל"כ אלא דפריך עליה ותפרש דהא מדר' זעירא שמעינן דלדבריהם דרבנן קאמר ר"א וא"כ רבנן סברי דצריך לזכות את העני בכל הגדיש וכר' יוסי האמורא דקאמר לית היא דר' יוסי דבכורות הוה קשיא לן השתא מ"ט דרבנן בגופא דדינא דהא לא דמיא לדר' יוסי דבכורות שהרי לא בא כל הגדיש ליד העני ובהא לא אמרינן עשו את שאינו זוכה כזוכה אלא ודאי דהאי והתני ר"ז לסיוע דר' מנא היא ובהכי אתיא שפיר הסוגיא והמסקנא לדינא דטעמייהו דרבנן כר' יוסי דשבולת אחת באה ליד העני והוי ממש כדרבי יוסי דבכורות וכדפרישית: